בלתי נקרא

יש תקופות בחיים בהן היכולת שלנו לתעדף חשובה יותר מהנטיה שלנו להעדיף. למעשה, את רוב חיי היום-יום, וכנגזרת מכך גם את חיינו כמכלול, אנו מבלים באיזון בין תעדוף להעדפה. משפחה או עבודה, עבודה או בילוי, בילוי איתם או איתה, איתה ביחד עם ההורים או איתה לבד, עם פופקורן ופרק של האוס.

פילוסופיה, פילוסופיה…איכסה.

אני נמצא בתקופה בה אני נדרש לבחור בין הדברים החשובים, לדברים החשובים יותר. אתם, מצד שני, לבטח שואלים את עצמכם למה אני מספר לכם את כל זה בערב יום שבת?

צ'מעו, אם הכל היה מתנהל לפי "התוכנית" לא הייתי אמור לכתוב את הפוסט הזה עכשיו. הבלוג הזה היה אמור להיות לי לצינור אליו אני מזריק את כל מה שארצה, ותו לא. לא היו ציפיות, לא היו כוונות, לא היו תחזיות – לא טובות, ולא רעות.

אבל לא הכל התנהל לפי התוכנית שלא הייתה. הבלוג כבר לא משמש כצינור גרידא, בו אני משתמש כדי להוציא מילים ממוחי הקודח. המקום הזה הוא הנוכחות שלי באינטרנט, דרכו הכרתי, דיברתי, התחברתי, וכן – גם נפגשתי עם אנשים שלא הייתי מכיר אילולא כתבתי על דא ועל הא, ואולי על קצת יותר מכך.

פוסטים שכתבתי לפני די הרבה זמן עדיין מביאים לכאן המון אנשים סקרנים ומסקרנים, מעוניינים ומעניינים. אני מקבל לא מעט מיילים כל שבוע, רובם סובבים סביב בלוגים ובלוגינג, ושיווק באינטרנט.

יהיו כאלה שלא יאמינו אם אצהיר שלא כיוונתי לכל הדברים הללו, I couldn't care less. מצד שני, זה יהיה שקר מוחלט אם אעיד שאני לא נהנה ומברך על מה שקרה. כן, אני אוהב כשטופחים לי על הכתף, אני אוהב את התגובות, השאלות, ההכירויות עם האנשים. אני מעריך את העובדה שדרך המקום הזה אני מצליח לגעת, להשפיע ולהתחבר עם כל כך הרבה אנשים…הרבה יותר ממה שציפיתי בכל מקרה.

אבל כפי שאמרתי, אני נמצא בתקופה בה תעדוף חייב לגבור על העדפה. הייתי מעדיף להמשיך לכתוב כאן כל יום כפי שעשיתי במשך חודשיים, להמשיך ולטפח את הקהילה התוססת, להתחבר, להכיר, ולשתף פעולה עם הרבה בלוגרים ויזמים שקוראים כאן.

הייתי מעדיף גם שאמי היקרה לא תצטרך את עזרתי המיידית בשלב כה מוקדם בחיי (ובחייה), הייתי מעדיף שעבודתי התובענית לא תשאב כל כך הרבה זמן, הייתי מעדיף 25, אולי אפילו 26 שעות ביממה.

אבל מה הכי הייתי מעדיף, אתם שואלים? הייתי מעדיף שהדברים הללו יפסיקו להעסיק אותי נפשית הרבה אחרי שהפסיקו להעסיק אותי מעשית.

זו אינה פרידה, אפילו לא זמנית. אבל אחרי שלושה חודשים בהם נבנה כאן משהו יפה שאני בהחלט אמשיך לטפח – וכן, שאליו אני בהחלט מרגיש מחוייבות מסוימת – אני מרגיש שמן הראוי להסביר שקצב העדכונים ירד, לא בגלל העדפה – אלא תעדוף.

הפרוייקטים האחרים, ובעיקר המסביר לצרכן (בלוג הצרכנות), ימשיכו לקבל את מלוא תשומת הלב הנדרשת, אבל אני חושב שכתיבה כאן באופן יום-יומי צריכה להיות ברשימת ההעדפות, ולא התעדוף. לפחות בטווח הנראה לעין. לא תאמינו כמה קצר הוא יכול להיות.

תודה רבה על הדאגה, המיילים ועל השאלות.