זהו חלקו השלישי והאחרון של הפוסט השני בסדרת ההדרכה "שפר את הבלוג שלך". הפוסט עוסק אמנם ביותר תאוריה מפרקטיקה, ומביני דבר יוכלו לבחור לפסוח עליו, אך אני בטוח שאלה מכם שמרגישים "אבודים", או סתם רוצים לחדד את הכיוון ימצאו בו שימוש. מאמרים נוספים בסדרה:
שפר את הבלוג שלך – הקדמה שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק א') שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק ב') שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק ג') [אתה נמצא כאן]
שלב ג': תוכנית פעולה
כעת, אחרי שהגדרנו את הבלוג והצבנו מטרות מימושיות, עלינו לבנות תוכנית פעולה שתתאים לנו.
לא משנה באיזו דרך תבחרו לפעול כדי לשפר את הבלוג שלכם, אם אינכם מאמינים בה או לא משוכנעים שתצליחו להיצמד אליה הרבה לפני שתראו תוצאות, סביר להניח שקריאת שורות אלה אינה השקעה מיטבית לזמנכם היקר (בהמשך: מה עוד גוזל את זמנכם ברשת חוץ מהבלוג הזה?).
בשלב מסוים בקריירת הפרובלוגינג שלי הצלחתי להבין באמת מה הייעוד והמטרות שלי, אבל לקח לי זמן לבנות תוכנית פעולה אופטימלית, והרבה יותר זמן להתחיל לפעול לפיה באופן יום-יומי.
כשלבסוף הגעתי לנוסחה (שהאמנתי) שפועלת הכי טוב בשבילי, נתקלתי בבעיה יותר חמורה: לא הצלחתי ליישם אותה, והסיבה לכך הייתה שהיא אוחסנה אך ורק במוחי הקודח, שהוא אמנם כלי אחסון לא כל כך גרוע, אך נוטה לסבול מבעיות נגישות לעיתים תכופות.
שיפור כמעט מיידי ראיתי אחרי שאת תוכנית הפעולה רשמתי בצורה מפורטת ומסודרת על גבי נייר לבן. תליתי אותה מעל למסך המחשב, והבטחתי לעצמי שלא משנה מה יקרה, אני נצמד אליה לפחות למשך שלושה חודשים. בחודשים הללו הבלוג המדובר חווה צמיחה של יותר ממאה-אחוזים.
בשלב הזה כבר האמנתי בכל-לבי שזהו, אני כבר יודע מה לעשות כל יום, למה, איך, ומתי.
הגישה המקובעת הזו אמנם לא עצרה את הצמיחה של הבלוג, והקנתה לי חוויית עבודה רציפה ונטולת שינויים צורכי-זמן, אבל היא כן גזלה את פוטנציאל הצמיחה המעריכית בו מתהדרים בלוגים מיום היוולדם. המון הזדמנויות פז חמקו מבין ידיי בגלל שחשבתי שדרכי היא הדך היחידה, וששינוי, אפילו הכי קטן, יגרום נזק רב לתוצאות המרשימות (מבחינתי) שהשגתי אז.
השתדלו גם אתם לרשום את התוכנית שבניתם, ולפעול לפיה בדביקות ובאופן יום-יומי. תנו לה זמן להוכיח אם היא אפקטיבית והאמינו בה, אבל לא בכל מחיר. אל תהססו לשנות בה משהו – גדול כקטן – אם תראו ששינוי זה יעזור לכם להשיג את מבוקשכם, אפילו אם הדרך בה אתם הולכים עכשיו נראית לכם כמו שביל הזהב.
בעידן שבו טוויטר, פייסבוק ומאות עדכוני הRSS מקבלים נתח הרבה יותר גדול מזמן הגלישה שלנו באינטרנט, חלוקת זמן היא בגדר קריטית לבלוגר הישראלי.
רוברט סקובל, אונגליסט-טכנולוגי ואחד הבלוגרים היותר מוכרים (לשעבר?) בזירה הבינלאומית תהה לקראת סוף השנה שעברה אם זה היה רעיון טוב לשהות 2,555 שעות באתרי המיקרו-בלוגינג.
2,555 שעות = 7 שעות ביום, כל יום בשנה.
לידיעתכם: אדם ממוצע עובד כ2,000 שעות בשנה.
למרות שאיני נקי מאשמה, אני מנסה וממליץ לאלו מכם שרוצים לקחת את הבלוג שלהם לשלב הבא, וכבר קבעו לעצמם מטרות כמו פרסום פוסט אחד בכל יום או כל יומיים – לחשוב על חלוקת זמנכם ברשת, ובאיזה אופן היא מועילה או מזיקה לפרודוקטיביות שלכם.
ברגעים בהם אתם כן מרוכזים בשיפור הבלוג בצורה כלשהי, הנה שני דברים שכדאי לחשוב עליהם בעת בניית תוכנית המותאמת לכם:
את תוכנית הפעולה שלנו נתחם לשני רבדים: פעילות תוך-בלוגית ופעילות בין-בלוגית.
מצאו את האיזון האופטימלי שלכם בין עבודה תוך-בלוגית: יצירת תוכן, התאמת העיצוב לטמעכם, התאמה למנועי חיפוש וכו'…
ובין עבודה בין-בלוגית: תקשורת והתקשרות עם בלוגרים אחרים (במיוחד מהנישה שלכם), מציאת מקורות תנועה חדשים, קריאת מאמרים מועילים, וכל דבר שתראו לנכון לעשות כדי לשפר את הבלוג שלכם.
מטרות קצרות-טווח ומטרות ארוכות-טווח מחייבות תוכניות פעולה שונות. לפעמים לאותו גורם בבלוג שלנו נציב יותר מסוג אחד של מטרות.
דוגמא:
שמשון כותב פוסט אחד בשבוע שלעניות דעתו הוא בעל ערך גבוה לקהל הקוראים שלו. הוא בנה תוכנית פעולה לפי המטרות שלו, ומוצא לנכון לפעול כך:
1. בטווח הקצר: עם פירסום הפוסט, ידאג שמשון לאפקט הטריות של הפוסט, במיוחד אם מדובר בנושא אקטואלי או "חם", וינסה לקדמו בדרכים רלוונטיות ולגיטימיות.
2. בטווח הארוך: ירצה שמשון שכמה שיותר אנשים יגיעו לפוסט הספיציפי או לכל הפוסטים בעלי הערך היותר גבוה שפורסמו, ויוכל להדגישם בדף הבית, ליצור להם קטגוריה נפרדת, ולחזור ולקשר אליהם בפוסטים עתידיים. במקרים מסוימים מאוד הוא אף יטרח יטריח את עמיתיו ויבקש מהם להעיף מבט.
כן, הרבה מאקרו ומיקרו יש בתוכניות הפעולה שלנו, מטרות גדולות ומטרות קטנות, חלומות שאפתניים ומחשבות מינוריות. לחלום בגדול זה חשוב, אבל הצבת מטרות צנועות והעלאת רף הציפיות בהדרגה תביא אתכם לאותו חלום הרבה יותר מהר משינה.
עכשיו נשאר רק החלק הקשה והחשוב ביותר
יישום ועשייה.
לא משנה כמה התפיסה והבניה התיאורטית שלכם מוצקה, אם לא תעבדו קשה , ובצורה אפקטיבית – הסיכוי שהבלוג שלכם יזכה לתואר "לא-עוד-בלוג" שווה בדיוק לסיכוי שמייקל ג'ייקסון נמצא בחיים.
עכשיו, כשכולם מרוצים שסוף סוף הגענו לבשר – החלק המעשי – זה הזמן להמון ביקורת, חומר למתקדמים, ועוד טיפים ודרכים להביא את הבלוג שלכם לשלב הבא.
27 ביולי 2009, בשעה 18:46
אוקיי. כמה תובנות בנושא הפוסט הנוכחי:
מה שאתה מעלה פה הוא נכון במובן המאוד כללי של המילה.
זה נכון לגבי מי שמנהל בלוג, ורוצה באמת לקחת אותו לכיוון של פלטפורמה מסחרית.
אבל גם אז – חשוב להבין, שאתה לא יכול לכתוב באותו הקצב במשך יותר משנתיים. אם תסתכל על כמות הפוסטים שלי פר חדוש בשנתיים האחרונות, תראה שהיו חודשים בהם כתבתי בממוצע פוסט ליום (ואפילו יותר) במהלך החודש, ולעומת זאת – תראה חודשים שבהם תוכל לספור על כף יד אחת, או לפחות לזהות מספר חד-ספרתי של פוסטים – בחודשים אחרים.
אז מאין נובעת בעצם היכולת לקום ולכתוב על בסיס יומי/שבועי/חודשי, כאשר בדר"כ, באופן אנושי לחלוטין, המחשבות שלנו רצות מהר יותר ממה שאנחנו יכולים לכתוב, מה גם שהאירועים המציאותיים עולים על דימיון, והיכולת לעקוב אחר כולם ולכתוב על כולם – הוא בלתי אפשרי בעליל?
אין שבוע שבו אני לא מתלבט על מה לכתוב קודם, ואז אני נופל על המיטה, מותש מכל המחשבות, העבודה, הלימודים וכמובן – גם ההכנות לחתונה. ההתלבטויות יכולות להיות על מה לכתוב – אישי? פוליטי? טכנולוגי? מסחרי? ובאיזו נימה – הומוריסטית? רצינית? מטיפה? מוכיחה? ילדותית? רק ההתלבטויות האלה, לאחר כמה חודשים, יכולים להתיש כל בר דעת.
אז נכון – אני מאוד משתדל לכתוב על דברים שמרגשים אותי – לטוב ולרע, כי אלה הדברים שבאמת מעוררים אותי, מעוררים בי עניין וכו'. אני מאמין בכתיבה מתוך רגש – היא הכי אמיתית לטעמי.
אבל אם נחזור לרגע לבלוגים מסחריים – של ח"כ זה או אחר, של חברה זו או אחרת – גם הם לא שומרים לאורך זמן על כתיבה אישית, ולרוב מעסיקים "דובר מטעם", או כמה כאלה, כדי שיתחזקו את האתר לאורך זמן. כאדם פרטי, הכותב בלוג שהוא יחסית צנוע (הייתי רוצה לחשוב כך, לפחות) – אין באפשרותי להעסיק מישהו שיעשה זאת עבורי. גם אין בי רצון לעשות את זה. איכשהו זה עלול לאבד את האופי של הכתיבה האישית שלי.
אז השאלה, בשורה התחתונה – היא זו: אוקיי. הצבת לעצמך מטרה. לטווח הארוך, לטווח הקצר. אתה אפילו משנה אותה מפעם לפעם, בהתאם למה שקורה סביבך. אבל השאלה הנצחית היא – איך אתה מתכוון גם לכתוב, גם לשמור על קצב יחסית אחיד לאורך זמן, ואיך לשמור על רמת תוכן, שהיא פחות או יותר אחידה?
נ.ב. – אני שמח להיות פעיל בבלוג הזה שלך, כי אני מוציא מתוכו לא מעט שאלות. אני מקווה שאין בהן מכדי לפגוע באופטימיות של אנשים, הלוקחים מכאן תובנות חיוביות. השאלות שעולות לי פה, הן בהחלט רציניות, והן חלק מהדברים בהם אני נתקל כמי שכותב מעל לשנתיים (שזה זמן קצר-עד-בינוני במונחים של הבלוגוספירה הישראלית).
27 ביולי 2009, בשעה 20:55
@גיא: אתה מעלה שאלות מצוינות וראויות לטיפול לאורך כל הסדרה, תודה שאתה מאלץ אותי לחשוב ועוזר לי להבין מה השאלות שנותרו פתוחות לבלוגר שקורא את הסדרה. צפה לפוסט תגובה מפורט בקרוב :)
@נ.ב. – אני שמח עוד יותר!
2 באוגוסט 2009, בשעה 8:19
[...] שאינו מזדהה, אבל מספר שהוא היה בלוגר מקצועי, ומנסה לתאר מה המתכון לבלוג מצליח. קראתי את הפוסטים שלו. הוא כותב יפה, הוא משכנע כמו איש [...]
21 באוגוסט 2009, בשעה 18:03
[...] * שפר את הבלוג שלך (הקדמה, חלק א', חלק ב', חלק ג') [...]
25 באוגוסט 2009, בשעה 1:29
[...] את ההייפ סביב האינטרנט למכירת אויר. פוסטים כמו סדרת "שפר את הבלוג שלך" או "להקים בלוג מצליח מאפס" (על אף שלא היו חסרי [...]