בלתי נקרא

נכתבו 7 תגובות לפוסט “חמש שאלות”

1. יוסי קורן:
   26 בספטמבר 2009, בשעה 8:37

   זיגמוד
   שאלה מעוררת מחשבה.
   השאלה היא מה באמת מאפשר למשהו להשאר לאורך זמן. לצערי אנחנו חיים בתקופת הסטוציונריות בה, מה חשחבו בה הם הרגע והמיד ופחות מערכות יחסים ארוגות טווח.

2. גיא:
   26 בספטמבר 2009, בשעה 17:34

   יוסי צודק כאן.
   ה- Short Attention Span (אני באמת לא יודע איך לתרגם את זה נכון לעברית) של אנשים היום, הוא באמת קצר הרבה יותר. קשה להשאיר אותם לאורך זמן, אם אתה לא נותן ערך מוסף למה שאתה כותב, אם אתה לא מושך אותם עם ריגושים מידיים.

3. זיגמונד:
   26 בספטמבר 2009, בשעה 19:11

   גיא, תקרא שוב את שאלה מס' 3.

   אתה חוזר לשלב הראשוני והבוסרי שהוא תשומת לב. אני מדבר על מערכת יחסים יותר בוגרת ומעמיקה בינינו לבין הלקוחות הפוטנציאלים שלנו – בין אם הם קוראים, קליינטים או מנויים. בין העסק ללקוח הפוטנציאלי או הקיים, בין הבלוגר והמבקרים.

   כפי שציינתי, היום קל מאוד להגיע ל-1,000 אנשים. קל מאוד לכתוב פוסט אחד שכולם יאהבו או ליצור וידאו אחד שיהפוך לויראלי, אבל האם אתה יכול לעשות את זה לאורך זמן? או: כמה מכל 1,000 מבקרים בבלוג שלך "מומרים" לקוראים קבועים? 80? 20? 1? 200? זה המבחן האמיתי היום. כמה חברות יאריכו את חוזה הפרסום איתך? כמה קליינטים ישדרגו לגירסה החדשה יותר של התוכנה שלך? כמה מהם ימליצו עליך?

   זה כבר לא מעניין אף אחד כמה אנשים עוקבים אחריך, או כמה ביקורים מקבל הבלוג שלך ביום – עם אתרים כמו Digg, StumbleUpon, Delicio.us ו Reddit זו כבר לא חוכמה גדולה. השאלה היא כמה מהם מתקשרים עם התוכן שלך..? כמה מהם יסמכו עליך כשתמליץ על מוצר מסוים (כי אתה באמת מרוצה ממנו)? כמה ישקלו להצטרף למאבק החברתי שאתה מנהל באינטרנט?

   כמה הם עוברי אורח וכמה הם קוראים קבועים? כמה מתוכם ביקרו באתר שלך לפחות פעמיים?

   יש משהו מאוד מפתה בפוטנציאל הצמיחה המעריכית של בלוגים, אבל ההקבלה שלך כאן בין ערך מוסף לריגושים מידיים מדאיגה אותי מאוד.

   זיגמונד

4. גיא:
   27 בספטמבר 2009, בשעה 1:37

   טוב.. סליחה – היתה לי יכולת ריכוז קצרה מדי (היי! הצלחתי בכל זאת לתרגם את זה באופן ששימע ממש מגוחך!):
   ראיתי שאלות, ראיתי פוסט, התחלתי לכתוב תגובה.. שכחתי את השאלות :)

5. זיגמונד:
   27 בספטמבר 2009, בשעה 6:18

   גיא, יופי של הנחתה. אבל הרמת לי קצת יותר גבוה – אני מעדיף שבעוד שנה יהיו לבלוג הזה 20 קוראים שמגיבים, תורמים, שואלים ומתקשרים איתי, מאשר שבעוד שישה חודשים יהיו לו 2,000 קוראים סטטיים שהגיעו במקרה דרך גוגל.

   מה אתה מעדיף? :)

   זיגמונד

6. טל טבקמן:
   27 בספטמבר 2009, בשעה 13:24

   זה עניין של איזון. לפעמים גם הזמני הוא מטרה – צורך מקומי להיות קיים בזמן נתון, ללא מחשבה על עוד יומיים, חודש או שנה – בעל הבלוג (לצורך הדוגמא) יכול להפיק מזה ערך. מצד שני – לבנות אמון, ובטח שלהשאיר חותם, זו עבודה קשה בהרבה, שהדגש בה הוא על הערך שהמשתמש מפיק לתפיסתו מתוך זה.

7. דורון:
   5 באוקטובר 2009, בשעה 10:50

   שאלה מעניינת, לדעתי אין תשובה חד משמעית. בחלק מהפעילויות שלי אני מרוצה מתנועה מזדמנת מגוגל ,אבל בבלוג שאני כותב על מנוע חיפוש חדש, התנועה עולה באיטיות, וכאן אני מסכים איתך, אני מעדיף מעט קוראים, אבל קבועים שמתעניינים בטכנולוגיה,ברעיון ונשארים לאורך זמן. הייתי אומר שזה תלוי באופי הפעילות, שלב החיים שלה וכו'.
   אהבתי את הציטוט בסוף.

הוספת תגובה משלך

שם (חובה)

אימייל (לא יפורסם) (חובה)

אתר

הצג לינק לפוסט האחרון שלי

שלח לי אימייל על תגובות חדשות לפוסט הזה.