בלתי נקרא

אה, ואם תהיתם, הוא מקבל 100 אלף כאלה בחודש.

בתופעה שנקראת תימות'י סייקס נתקלתי לראשונה בסוף שנת 2008, כשהתחלתי להתעניין ב-Penny Stocks, מניות שנסחרות מתחת לסף חמשת הדולרים ומתאפיינות בתנודתיות גבוהה ביותר. מהרגע שראיתי את הדרך בה הבחור הזה מתבטא, עובד ומלמד, ידעתי שיום אחד אני אשמע עליו שוב, ולמרות שלא הפכתי למליונר גם אחרי שקראתי את הספר וצפיתי בכל מדריכי-הדי.וי.די היקרים, המשכתי לעקוב אחריו כבלוגר.

סייקס לא כותב, לא חושב, ולא מתנהל כמו הפרובלוגר (או האדם) המצוי – ולמרות שהיו חלקים בהם ממש לא הסכמתי איתו – מי יכול להתווכח עם פרובלוגר שמרוויח דולר אחד על כל מבקר? במיוחד אם יש לו 130,000 כאלה בחודש. רק לשם השוואה: ה- CPM (תשלום לפי אלף גולשים) של הבלוגים הפיננסיים המוערכים ביותר נע בין 30-50 סנט. ה-CPM של סייקס הוא 1,000 דולר.

נכון, לא כולנו גורואים של פני-סטוקס שיכולים למכור מנויים בחמישים דולר לחודש (מיברג, אתה שומע אותי?) – זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ללמוד דבר אחד או שניים מילד הפלא היהודי. (אבל בבקשה, לא את החוצפה חסרת הגבולות)

הבלוג של תימות'י סייקס: PennyStocking.com

כך נחום ברנע במוסף החג של ידיעות אחרונות שהתפרסם בתשעה באוקטובר:

"בלוג הוא הגיג שמאן-דהו משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה. אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על פי סדר כרונולוגי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים.
ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית."

זו לא הפעם הראשונה שהעיתונאי-זוכה-פרס-סוקולוב טורח ומבזבז את זמנו היקר בקטילה בכתיבה על בלוגים משורבטים וכותביהם המגלומנים. הביקורת החריפה (בלשון המעטה) אינה מכוונת כלפי הבלוג הזה, הבלוג המקצועי של דבורית שרגל, לא כלפי ההאפינגטון פוסט של אריאנה האפינגטון (אותה הוא משתדל להשמיץ בטור האחרון) ואף לא אל טק-קראנץ' של מייקל ארינגטון.

הוא לא אומר את הדברים על מאן-דהו, אלא על המדיום, התופעה, הכל, והכלל.

התחלתי לכתוב פוסט ארוך, מפורט, גדוש טענות וטיעונים, אבל בעיקר מייגע. על בלוגים, "עיתונות אזרחית", ואשליית "משחק סכום האפס" לפיה ככל שאמינותו של צד אחד מתחזקת, זו של הצד האחר מתערערת, כשלמעשה שניהם חולקים – אמנם (עדיין) לא באופן שווה – את אותו המרחב שנקרא דעת הקהל.

וכו' וכו' וכו'…

אבל מכיוון שקשה לי להאמין שיותר מדי אנשים המתיימרים לדעת על מה הם מדברים (אם כבר החליטו להתבטא בנושא מסויים) אכן מסכימים עם התמונה שנחום ברנע מציג, ובעיקר מכיוון שאינני עיתונאי (אצלי אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות), החלטתי לנסות לרדת לסוף דעתו של ברנע.

והצלחתי! המשך לקרוא »

סת' גודין מתאר איך היה נראה האתר Craiglist אם פרסום מודעה היה עולה דולר אחד. דניאל רבנר תוהה אם מודל המינויים הוא הדבר הגדול הבא.

איכשהו שני הפוסטים האלה העלו במוחי רעיון שהייתי חייב לחלוק אתכם. ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין שאת הרעיון הזה יישמתי במשך זמן מה והוא אחת הסיבות העיקריות שהפכתי לפרובלוגר והגשמתי את החלום הקטן הזה שנקרא "להיות הבוס של עצמי".

הרעיון הוא לשקר.

לא לאחרים, חלילה: לעצמכם.

הרעיון הוא להיות נאיבי. להשלות את הבלוגר שבתוכך.

הרעיון הוא לדמיין שאנו חיים בעולם בו קריאת בלוגים עולה כסף. נכנסת? שלם X שקלים (או אגורות). רוצה הנחה? קנה מינוי חודשי בחסות פידברנר. כל בלוגר קובע לעצמו כמה יעלה מינוי לבלוג שלו. המשך לקרוא »

גיא, בלוגר וחבר קרוב, עשה היום את המעבר המיוחל מבלוגלי לשרת עצמאי. כעת הוא לא רק יוכל ליהנות משליטה מלאה בעיצוב והפונקציונליות של הבלוג, ומתנאים בסיסיים כמו uptime (זמינות אתר) נורמלי, אלא גם ממבחר תוספים ששירותי אחסון חינמיים לא יכולים להציע מטעמים כאלו ואחרים.

כתבתי לו מייל קצר עם כמה לינקים לתוספים שלדעתי הם הכרחיים לכל בלוג עצמאי, ואז עלה בדעתי הרעיון לכתוב על זה פוסט, ולהוסיף גם כמה תוספים שהם אמנם לא הכרחיים לגמרי, אך בהחלט מומלצים.

התוצאה? רשימה של 14 תוספים: 5 הכרחיים ו-9 מומלצים. תהנו!

כרגיל, אתם מוזמנים להגיב, לשאול, ולהציע תוספים שבהם אתם משתמשים.

המשך לקרוא »

היום (31.8) הבלוגוספירה חוגגת את Blog Day 2009 – יום הבלוגים החמישי במספר, רעיון פרי מחשבתו של הישראלי ניר אופיר.

אז נראה לכם שבלוגר שכותב על בלוגינג לא ישתתף? העניין הוא שהבלוגוספירה הישראלית קטנה מספיק כדי שכולם יכירו את כולם אחרי כמה זמן, רשימת החמש פלוס חמש שלי כוללת חמישה בלוגים, חלקם מוכרים פחות וחלקם יותר, ועוד חמישה בלוגים שהייתי חייב לכלול, רק כדי להיות בטוח שכולכם תשמעו עליהם.

5 בלוגים לכבוד Blog Day 2009:

1. טופס 630: מיכאל זילברמן כותב על אחד הנושאים הכי כבדים והכי משעממים בהיסטוריה: היסטוריה. אם הוא מצליח לעניין אחד כמוני, כדאי שתשקלו לבקר שם.

2. טל טבקמן: על אינטרנט, עיצוב וקוד.. טל כותב טעימות קטנות ומעניינות בנושאים שונים, מה גם שאני מאוהב נואשות בעיצוב המינימליסטי של הבלוג.

3. הקפטיליסט היומי: רותם סלע ואורחים מביאים את הקול האחר מעולם הכלכלה.

4. הפנקס הפתוח: תומר ליכטש אמנם לא מרבה לעדכן, אבל כשהוא עושה זאת נשאר רק לקרוא ולללק את האצבעות.

5. אם תרצי: רוני גלבפיש כותבת כמו שרק היא יודעת, הלוואי עליי.

עוד 5 בלוגים לכבוד הכבוד: המשך לקרוא »

מזכיר לי את המקרה של הת'ר ארמסטרונג שכותבת בבלוג דוּס.

היא פוטרה מעבודתה בשנת 2002, אחרי שמעסיקיה גילו בבלוג האישי שלה חומרים סאטיריים על הסטארט-אפ בו עבדה.

היום אותו בלוג אישי שהביא לפיטוריה מכניס מספיק כסף כדי לפרנס אותה, את בעלה, ואת שני ילדיהם.

ש לי תחושה שלא כך יהיה עם גברת פייסבוק:

זה האמ-אמא-של-הדיבור הקפיטליסטי. כל אחד יכול "לעשות את זה", אם רק יפעל לפי העצות הוא יפרוץ, יצליח, יהיה כוכב. כמו השיטה כולה, אנחנו מציבים לעצמנו כמה מודלים נדירים ויוצאי דופן בתור שאיפת חיינו ובדרך מאבדים את החיים עצמם. למערכת יש אינטרס לגרום לך לחשוב שגם אתה יכול. וכל התחום הזה משתף איתה פעולה.

המשך לקרוא »

פרק חמישי בסדרה לשיפור הבלוג.

בפוסט האחרון בסדרה כתבתי:

"הקורא הממוצע נוטה לסרוק את התוכן ולא לקרוא מילה למילה. הוא יעצור וישקיע מזמנו היקר רק אם משהו ימשוך את תשומת לבו".

אין במשפט זה כדי לזלזל באינטלגנציה של הקוראים או לרמוז שאינם מתעמקים במה שהם קוראים, אבל כפי שהזכרנו קודם, בעידן בו מוצף הגולש במידע מכל עבר, יהיה זה אך טבעי שתשומת לבו תוקדש לדברים המעניינים ביותר, מבחינתו.

נכון, נכון – תוכן הוא המלך, ואחרי שנמצא דרך להתגבר על מחסומי הכתיבה ולפרסם תוכן מעניין ובעל ערך , סביר להניח שנזכה לקהל קוראים מסוים שאליו אנו נוגעים ועליו אנו משפיעים.

אבל איך מגיע הקהל לתוכן? ומה הופך עוברי אורח אקראיים לקוראים?
המשך לקרוא »

וכמה שאני לא שמח להביא את ה"סקופ":

למרות שהאתר הראשי נפרץ כנראה ע"י האקר אסיאתי, הגישה לבלוגים המאחוסנים תחתיו עדיין אפשרית.

מבדיקה אקראית של האתר בשעה 8:25 בבוקר התגלה שבמקום דף הבית של בלוגלי מתקבל בינתיים דף המציע חופשה חלומית בספרד. ההאקר, איך נגיד, לא ממש אמן-פרסום גדול ופונה אולי לגולשי האתר בשפה הלא נכונה, אבל האחראים על תחום האבטחה בבלוגלי חייבים ללקוחותיהם כמה הסברים.

ובנימה יותר רצינית: עוד סיבה למה כדאי לאחסן את הבלוג שלכם עצמאית, כפי שאני ממליץ במדריך להקמת בלוג מצליח.

פרק רביעי בסדרה לשיפור הבלוג.

אי שם בשלהי שנת 2005 התחלתי להתעניין בעיצובים גרפיים וללמוד פוטושופ. אחרי שחרשתי כמעט כל מדריך שמצאתי באינטרנט והרגשתי נוח עם "יצירות המופת" שלי, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד אם אוכל לחלוק את העיצובים שלי עם אנשים ברשת.

ההבנה שלי בתיכנות שאפה לאפס, שלא לדבר על איחסון ודומיינים. למזלי הרב, הכרתי אז נער סיני גאון וטוב-לב שהואיל להמליץ לי על שרת איחסון ולהקים בשבילי את האתר. "האתר שלך מוכן. הוא מבוסס על מערכת בלוגים שנקראת וורדפרס, תוכל לכתוב ולפרסם את יצירותיך בקלות וללא הבנה ב HTML" הוא הרגיע.

זו הייתה תחילתו של מסע למידה נפלא וארוך שנמשך עד היום. מסע שיקנה לי את הזכות להכיר ולהתיידד עם הרבה אנשים מוכשרים וחכמים, מסע שיקנה לי עצמאות פיננסית כבר בגיל צעיר ואורח חיים שלא דמיינתי שאזכה לחיות, אך גם לילות-אינספור של חוסר שינה. שינוי של שורה בודדת בקובצי-המערכת או בתבנית העיצוב, וכל שינוי בעל אופי טכני אחר הצריכו שעות להדיוט כמוני.

אבל הייתי נחוש, במיוחד אחרי שגיליתי כמה השראה אני שואב מהתגובות שקיבלתי, ובחודשי הראשון עשיתי מספיק כסף כדי לאחסן את בלוגי-הקט לשלוש השנים הבאות. במשך השנתיים הבאות הקמתי עוד שלושה בלוגים, והבלוג הראשון שלי, שהוקם כשעוד לא ידעתי מה משמעות המילה "בלוג", עבר הסבה לנישת הטכנולוגיה והגאדג'טים.

וכך, התחלתי מאפס, ובעיקשותי התקדמתי שני צעדים קדימה ואחד לאחור. ניתן לומר שכמעט כל מה שאני יודע היום למדתי דרך ניסוי וטעייה(גם: ניסוי ותהייה) – תהליך הכרחי בהתפתחותו של כל בלוגר/יזם.

אבל הרבה דברים הייתי שמח לדעת לפני שהתחלתי את מסעי (הלא-מודע) אל עולם הפרובלוגינג. הפוסט הזה, בן שני חלקים, יכסה את התהליכים שיש לעבור כדי להרים בלוג מצליח מאפס בפרק הזמן הקצר ביותר:

1. טרם השקת הבלוג
2. במהלך ולאחר השקת הבלוג.

אם אתם בעליו המרוצים של בלוג קיים, תוכלו להיעזר בנכתב תוך התאמת סדר הפעולות למצבו הנוכחי.
המשך לקרוא »

פרק שלישי בסדרה לשיפור הבלוג.

לא, זה לא מאיר שטרית! (הֶקְשר)

גיא, המסתמן כאחד הקוראים היותר פעילים בבלוג, מעלה כמה שאלות חשובות בתגובתו האחרונה לפוסט על תוכניות פעולה:

"חשוב להבין, שאתה לא יכול לכתוב באותו הקצב במשך יותר משנתיים. אם תסתכל על כמות הפוסטים שלי פר חדוש בשנתיים האחרונות, תראה שהיו חודשים בהם כתבתי בממוצע פוסט ליום (ואפילו יותר) במהלך החודש, ולעומת זאת – תראה חודשים שבהם תוכל לספור על כף יד אחת, או לפחות לזהות מספר חד-ספרתי של פוסטים – בחודשים אחרים."

"אז מאין נובעת בעצם היכולת לקום ולכתוב על בסיס יומי/שבועי/חודשי, כאשר בדר"כ, באופן אנושי לחלוטין, המחשבות שלנו רצות מהר יותר ממה שאנחנו יכולים לכתוב, מה גם שהאירועים המציאותיים עולים על דימיון, והיכולת לעקוב אחר כולם ולכתוב על כולם – הוא בלתי אפשרי בעליל?"

"אין שבוע שבו אני לא מתלבט על מה לכתוב קודם, ואז אני נופל על המיטה, מותש מכל המחשבות, העבודה, הלימודים וכמובן – גם ההכנות לחתונה."

"אז השאלה, בשורה התחתונה – היא זו: אוקיי. הצבת לעצמך מטרה. לטווח הארוך, לטווח הקצר. אתה אפילו משנה אותה מפעם לפעם, בהתאם למה שקורה סביבך. אבל השאלה הנצחית היא – איך אתה מתכוון גם לכתוב, גם לשמור על קצב יחסית אחיד לאורך זמן, ואיך לשמור על רמת תוכן, שהיא פחות או יותר אחידה?"

שימו לב למשפטים והשאלות שהודגשו על ידי.

"אחרי החגים", או: אויבו הגדול ביותר של כל בלוגר

אבל לפני שאגיב לגיא ולאלה שחולקים את אותן תהיות ורגשות, הבה נעשה היכרות קצרה עם האויב. אחת התופעות המוכרות שממנה סובלים בלוגרים, כותבים, יוצרים ואנשים בכלל נקראת דחיינות¹. אחרי היכרות קצרה, אשתדל לתת כמה טיפים שעוזרים לי להילחם בדחיינות-בכתיבה.

בלוגר מצליח אינו עושה דבר אחד מעל כולם.

בלוגר כותב.

בלוגר טוב שם את ידיו על המקלדת וכותב פוסטים איכותיים ומושקעים. נשמע מובן מאליו, אבל דחיינות היא אחת הבעיות היותר משמעותיות בהן בלוגר עשוי להיתקל לאורך הדרך. יש מליון ואחת סיבות לא לשבת מול המחשב ולהשקיע זמן יקר בכתיבת "עוד פוסט" בבלוג הצנוע שלנו, אבל לאלה מכם שרוצים להשפיע על אנשים, להביא לשינוי, ו/או להצליח: הימנעות הכרה, ניתוח, ושבירת מעגל הדחיינות היא קריטית ביותר.

עוד מושג שכדאי להכיר הוא מחסום-כתיבה, שגם בו נתקל כל כותב, והוא מהווה לעיתים קרובות גורם לדחיינות.

איך להתגבר על דחיינות ומחסומי-כתיבה

הנה כמה טיפים ומנהגים שעזרו לי בעבר (ושאני מנסה ליישם שוב בימים אלה) בהתגברות על דחיינות ומחסומי-כתיבה. הם אולי לא מתאימים לכל הבלוגים, אבל אני מקווה שחלקכם יצליחו לבחור מביניהם את הטיפים שיכולים לעזור להם:
המשך לקרוא »

זהו חלקו השלישי והאחרון של הפוסט השני בסדרת ההדרכה "שפר את הבלוג שלך". הפוסט עוסק אמנם ביותר תאוריה מפרקטיקה, ומביני דבר יוכלו לבחור לפסוח עליו, אך אני בטוח שאלה מכם שמרגישים "אבודים", או סתם רוצים לחדד את הכיוון ימצאו בו שימוש. מאמרים נוספים בסדרה:

שפר את הבלוג שלך – הקדמה

שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק א')

שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק ב')

שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק ג') [אתה נמצא כאן]

שלב ג': תוכנית פעולה

כעת, אחרי שהגדרנו את הבלוג והצבנו מטרות מימושיות, עלינו לבנות תוכנית פעולה שתתאים לנו.

לא משנה באיזו דרך תבחרו לפעול כדי לשפר את הבלוג שלכם, אם אינכם מאמינים בה או לא משוכנעים שתצליחו להיצמד אליה הרבה לפני שתראו תוצאות, סביר להניח שקריאת שורות אלה אינה השקעה מיטבית לזמנכם היקר (בהמשך: מה עוד גוזל את זמנכם ברשת חוץ מהבלוג הזה?).

בשלב מסוים בקריירת הפרובלוגינג שלי הצלחתי להבין באמת מה הייעוד והמטרות שלי, אבל לקח לי זמן לבנות תוכנית פעולה אופטימלית, והרבה יותר זמן להתחיל לפעול לפיה באופן יום-יומי.

כשלבסוף הגעתי לנוסחה (שהאמנתי) שפועלת הכי טוב בשבילי, נתקלתי בבעיה יותר חמורה: לא הצלחתי ליישם אותה, והסיבה לכך הייתה שהיא אוחסנה אך ורק במוחי הקודח, שהוא אמנם כלי אחסון לא כל כך גרוע, אך נוטה לסבול מבעיות נגישות לעיתים תכופות.

שיפור כמעט מיידי ראיתי אחרי שאת תוכנית הפעולה רשמתי בצורה מפורטת ומסודרת על גבי נייר לבן. תליתי אותה מעל למסך המחשב, והבטחתי לעצמי שלא משנה מה יקרה, אני נצמד אליה לפחות למשך שלושה חודשים. בחודשים הללו הבלוג המדובר חווה צמיחה של יותר ממאה-אחוזים.

בשלב הזה כבר האמנתי בכל-לבי שזהו, אני כבר יודע מה לעשות כל יום, למה, איך, ומתי.

הגישה המקובעת הזו אמנם לא עצרה את הצמיחה של הבלוג, והקנתה לי חוויית עבודה רציפה ונטולת שינויים צורכי-זמן, אבל היא כן גזלה את פוטנציאל הצמיחה המעריכית בו מתהדרים בלוגים מיום היוולדם. המון הזדמנויות פז חמקו מבין ידיי בגלל שחשבתי שדרכי היא הדך היחידה, וששינוי, אפילו הכי קטן, יגרום נזק רב לתוצאות המרשימות (מבחינתי) שהשגתי אז.

השתדלו גם אתם לרשום את התוכנית שבניתם, ולפעול לפיה בדביקות ובאופן יום-יומי. תנו לה זמן להוכיח אם היא אפקטיבית והאמינו בה, אבל לא בכל מחיר. אל תהססו לשנות בה משהו – גדול כקטן – אם תראו ששינוי זה יעזור לכם להשיג את מבוקשכם, אפילו אם הדרך בה אתם הולכים עכשיו נראית לכם כמו שביל הזהב.

המשך לקרוא »

זהו חלקו השני של הפוסט השני בסדרת ההדרכה לשיפור הבלוג. הפוסט עוסק אמנם ביותר תאוריה מפרקטיקה, מביני דבר יוכלו לפסוח עליו, אך אני בטוח שאלה מכם שמרגישים "אבודים", או סתם רוצים לחדד את הכיוון ימצאו בו שימוש. מאמרים נוספים בסדרה:

שפר את הבלוג שלך – הקדמה

שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק א')

שפר את הבלוג שלך: הגדרה, מטרה, ותוכנית פעולה (חלק ב') [אתה נמצא כאן]

הפוסט הזה ממשיך בדיוק מאיפה שהפסקנו בחלק א'.

שלב ב': מטרה

חלקכם יטען שיעוד הוא בעצם הגדרה (שלב א' עליו כתבתי בחלק א' של הפוסט). מאוד יכול להיות; אולי הייתי עסוק מדי בלהיות המטיף הלאומי ולהפריך את השממה. כולם טועים, ואני עושה את זה לעיתים תכופות. עמכם הסליחה.

- הצגת תיק עבודות והשגת קליינטים נוספים
- יומן אישי
- מיתוג ושיווק עצמי
- שיווק מוצר שפיתחתם
- קידום העסק הפרטי או החברה שאתם מנהלים
- כתחביב או כתיבה על תחביב או תחום עניין
- מקור הכנסה (?!) (סליחה שקיללתי)
- שניים או יותר מהדברים הנ"ל?

המטרות היותר מופשטות וספיציפיות, ובעקבותיהן גם תוכנית הפעולה שלנו (השלב הבא, בו ניגע בחלק ג') ישתנו בהתאם ליעוד.

בזמן שלבעל בלוג אישי יהיה יותר חשוב לקבל יותר תגובות ושהבלוג שלו יהיה נוח לקריאה (לא תאמינו כמה מהבלוגים שלנו אינם כאלה), בלוגר שכותב על מוצר שהוא רוצה לקדם ירצה כמה שיותר לחיצות וקניות, ובלוגר שרוצה לקדם את עצמו או את השירות שהוא מספק ירצה עיצוב מקצועי, והגעה של כמה שיותר גולשים לדף "צרו קשר" או "שכרו את שירותיי".

באותה מידה, כל אחד מאלה יכול לרצות את כל הדברים הנ"ל, בגלל זה חשוב שנקבע מה יותר חשוב לנו להשיג. אז מה אתם רוצים? יותר מבקרים? יותר קליינטים? יותר מתעניינים?
המשך לקרוא »

החלטתי לצאת מהדיכאון שהשתלט עליי אחר-הצהריים ולעשות משהו מועיל במקום.

זהו הפוסט הראשון בסדרה בת מי-יודע-כמה פוסטים בה אנסה לחלוק מנסיוני בעולם הבלוגים. היא מיועדת לאלו מכם שרוצים לקחת את הבלוג שלהם לשלב הבא ולשפר אותו. בין אם אתם מנהלים בלוג אישי וסובלים מחוסר התעניינות משווע, או אם אתם מנהלים בלוג מסחרי – כזה שמכניס כסף דרך פרסומות, או מקדם את העסק/הקריירה שלכם.

אני בטוח שהסקפטים מביניכם (וקל להיות כזה בבלוגספירה הישראלית) יגידו שזה מתיימר ושאני משלה את עצמי…

אולי, אבל אני כותב את הסדרה הזו מכמה סיבות:

הסיבה שהביטוי תוכן הוא המלך הפך למין קלישאה לעוסה, היא שאף אחד לא באמת יכול ללמד אותך איך ליצור תוכן עשיר, חלק מהאנשים נולדים עם כישרון לכתיבה, וכשהם משלבים את זה עם נושא שמעניין אותם מתקבל לנו בלוג מצוין. החלק האחר (שאני משתייך אליו) צריך לטפס וללמוד ללא הפסקה על קופירייטינג טוב, ולדאוג להזכיר לעצמו שהיכולת לכתיבה שמושכת קוראים באה עם הנסיון אם עובדים על זה.

אין ממלכה בלי מלך, ואין מלך בלי ממלכה

התוכן הוא המלך, אבל הוא לא הכל. קחו לדוגמה בלוג עם תוכן מצוין, הכותב הוא בעל כישרון מובהק בכתיבה – אבל אם מה שמסביב לא מושך, או במקרה הגרוע דוחה את קהל-היעד שלו, אז התגמול שלו יהיה מינימלי. זה יכול להיות תבנית עיצוב גרועה (או לא מתפקדת), חוסר בידע טכני בסיסי (תמונות גדולות מדי שהורסות את התבנית), ריבוי-פרסומות (לא בעיה כרגע בבלוגים ישראלים), או פשוט שיווק לא טוב (ואולי לא קיים).

בסדרה הזו ננסה לכסות את מירב הדברים, אני מקווה שנתחיל מהדברים הבסיסיים ונתקדם הלאה כך שגם הבלוגרים הותיקים בינינו יוכלו ליהנות, ואולי ללמוד משהו בעצמם.

יש קבלות – לא "עוד וואנאבי"

אנחנו הישראלים אוהבים לראות קבלות, ומי שטוען לזכות או לכישורים מסוימים צריך עובדות. לא תשמעו אותי מדבר הרבה על הרווחים (הכספיים והחברתיים) שנעשו מרשת הבלוגים שהקמתי בשלהי 2005, ואני לא מבטיח שאם תקראו את הסדרה לכם יהיו רווחים דומים, או בכלל. חשוב לי, לעומת זאת שתדעו – שמי שמתיימר לעזור לכם כאן, ולו עם הטיפ או הדבר עם התרומה הכי קטנה לבלוג שלכם – הוא מישהו עם קבלות.

כן, אני התקיימתי מכתיבה בבלוגים. כן, אני פרובלוגר לשעבר.

1 – מאנגלית: content is king

היום בבוקר¹ חשבתי לכתוב על מצבה של הבלוגוספירה הישראלית, כפי שאני רואה אותו אחרי הסתכלות קצרה; אחרי 20 דקות של ניסיונות בלתי צולחים לארגן את המחשבות בראש ולהוציא אותן בצורה קוהרנטית, התקבל פוסט די מדכא, עגום, ואולי שלוקח את עצמו ביתר רצינות.

זה מוזר איך כבלוגר באנגלית לקחתי את העשייה והכתיבה שלי כל כך ברצינות, וראיתי איך זה משתלם בשטח, ומצד שני כשאני בא לכתוב בעברית – הכל מתחרבש, ולרגעים אני מרגיש כאילו אני מקדים את זמני, ולא בצורה חיובית.

בכל מקרה, אני חושב שאני עדיין צריך להתרגל לכל ההבדלים בין שני העולמות, מה שלא יהיה כל כך קל אם ניקח בחשבון את העובדה שכתבתי "ושיווקתי את עצמי" בבלוגספירה העולמית במשך שלוש שנים שלמות.

ובכל זאת נקודת אור לאלו שהגיעו לכאן וציפו למצוא מן המועיל:

1 – ארבע אחה"צ