בלתי נקרא
שלושה לקחים מתוך המאמר הנ"ל בביזנס-וויק:
1. שתפו פעולה עם המתחרים (הקטנים) שלכם: על הסימביוזה שעובדת כל כך טוב לעסקים קטנים, במיוחד ברשת, כתבתי בין השאר כאן.
2. לעשות משהו אחד, ולעשות אותו טוב: תשכחו ממולטי-טסקינג.
3. שימוש ב-API פתוח: תנו לאנשים לבנות כלים משלהם סביב הממשק שלכם.
מהי המדינה הכי מיוצגת בפייסבוק? אולי התשובה לשאלה הזו קלה מדי. והמדינה השניה הכי מיוצגת? אנגליה. עדיין קל?
המדינה השלישית הכי מיוצגת בפייסבוק היא טורקיה. את זה הייתם מנחשים? נכון להיום 13 מליון טורקים (מתוך 76 מליון) נמצאים בפייסבוק. אנליסטים מעריכים כי עד סוף שנת אלפיים ותשע יגיע מספר הרשומים בפייסבוק הגיע כבר ל-300 מליון.
לידיעת העיתונאי עופר שלח. ("זה לחסרי חיים, אני לא מבין את הרעש סביב מדיה-חברתית"* – שלח מעדכן את הסטטוס בפייסבוק)
* צוטט מזיכרון. הציטוט המקורי עלול להיות שונה. המסר זהה.
עירא כותב על דעיכתו האיטית והמסוכנת של הקמפיין נגד המאגר הביומטרי:
" אני מרגיש שאוזל לנו הדם מהקמפיין נגד המאגר הביומטרי, ויש עוד חוקים מסוכנים בדרך. אנחנו צריכים אנשים, גימיקים, ג'ינגלים, סיסמאות, סטיקרים, טורי דיעה ומאמרים שיעוררו את העם נגד החוק, כי המחיר של שקט בדעת הקהל יהיה מאוד יקר כשנגיע לסוף הפגרה והחוק יעבור. "
מזכיר לי פוסט שכתבתי לא מזמן.
אתם זוכרים, ההוא עם הכותרת "שיווק עובד"?
העניין הוא שלרוב שיווק הוא כלי נחוץ כדי לנצח במלחמה על דעת הקהל.
כלי לקידום מטרות, כלי לקידום מכירות, כלי לקידום הונאות..אבל כשהכלי עצמו הופך למילה גסה, לא פלא שאנחנו צריכים הכל…חוץ משיווק.
אני תמיד מחייך כשאני שומע אנשים אומרים "אנחנו מקדמים מטרה נעלה", הרי בחיים לא תשמעו מישהו אומר "אנחנו משווקים מטרה נעלה!".
חבר כנסת אף פעם לא "ישווק הצעת חוק", הוא "יקדם הצעת חוק".
ברוב המקרים, כמו גם בדוגמא האחרונה, ההבדל היחיד הוא לינגוויסטי: שיווק בא לשכנע מישהו לבחור במשהו. קידום פשוט מיידע את המישהו הזה שהמשהו הזה קיים.
ומה עושה חבר הכנסת על הפודיום? מקדם הוא או משווק את הצעתו?
לא, אנחנו לא משווקים חלילה את המטרות הנעלות שלנו, הרי שיווק היא מילה גסה. אנחנו מקדמים את המטרות הללו.
מספיק אנשים מודעים לסכנות הטמונות בחוק המאגר הביומטרי, לא מספיק אנשים משוכנעים שהם צריכים לעשות משהו בנידון.
ולמה? כי אנחנו מנומסים מדי. אנחנו ביישנים מדי. מילים גסות? לא בבית ספרנו.
שוקי גלילי כותב מה הוא חושב על שיווק בטוויטר בפוסט האחרון שלו "מדוע שיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן":
זה לא שאי אפשר לשווק בטוויטר. אפשר, רק שבדרך-כלל לא כדאי, וכשכן כדאי אז מאד כדאי שתדע מה אתה עושה. טוויטר הוא כלי נהדר בשביל קבוצת חברים שנוהגת להיפגש לבילויים ספונטניים. הוא כלי יעיל לסלבס – בין שמדובר באשטון קוצ'ר או בבלוגר-על דוגמת דארן רוז – שיש להם קהל מעריצים שממתין למוצא פיהם. אפשר להשתמש בו ככלי עזר ל-Networking, כאמצעי לחיזוק קשר עם לקוח, לעידוד תנועת גולשים חוזרים לאתר, ועוד כהנה וכהנה שימושים שרווח אפשרי בצדם – אבל נכון לעכשיו, ככלי עצמאי, טוויטר הוא אפיק שיווק עם ROI (החזר השקעה) די מפוקפק.
הדגשתי את החלקים שאיתם אני מסכים, ואם לומר את האמת: הם מובנים מאליהם.
אבל יש לי בעיה עם הכותרת של שוקי: אולי הייתי קורא לפוסט "למה החברה שלך מבזבזת זמן וכסף על טוויטר", אבל לא הייתי יוצא בהצהרה ששיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן.
העניין הוא, ששוקי היה יכול להצמיד את הסיומת "הוא בזבוז זמן" לכל טקטיקת-שיווק אפשרית, ולשיווק בכלל. העובדה שרוב המשווקים, המפרסמים והבלוגרים המקצועיים למיניהם לא יודעים מה הם עושים עם הכלים שנמצאים ברשותם אינה מצביעה על טיב הכלים עצמם.
אנחנו יכולים לטעון, באותה מידה, שהתאמה למנועי חיפוש היא בזבוז של זמן רק בגלל שרוב מומחי ה-SEO לא מבינים מה הם עושים.
העניין הוא, שבדיוק כמו ברוב התחומים התחרותיים: "המומחים" לא יודעים מה הם עושים. בגלל זה הם נעלמים אחרי כמה זמן.
אני רחוק מלהיות מומחה לטוויטר, כך שבדיוק כמו שוקי, אני מסתמך על מה שראו עיניי ותו לא. אולי זה לא מספיק, אבל כבר הייתי עד לעסקים שהפכו את טוויטר לאחד מכלי השיווק המשמעותיים ביותר שלהם, וכאלה שנכשלו כישלון נחרץ, ואף הזיקו לעצמם.
כמה נקודות על שיווק ויראלי, שיווק אתי, וטוויטר בתוך כל הסיפור:
המשך לקרוא »
מהו חלקו השני החשוב ביותר של הפוסט אחרי הכותרת?
מכל החלקים, הפתיח הוא החלק שאני משקיע בו הכי הרבה.
מכיוון שכתיבה אינה כישרון טבעי במקרה שלי, פוסטים שלמים יושבים להם מאחורי הקלעים ומחכים במשך ימים ואף שבועות עד למציאת פתיח ראוי.
אחרי שהשקעתם כל כך הרבה זמן ומאמץ בניסוח כותרת מעניינת, יהיה זה חבל לאבד את המסוקרנים בגלל פתיח שלא ממשיך את המומנטום. פוסט עם כותרת מעניינת ופתיח גרוע הוא כמו מישהו שמזמין אותך אל ביתו, אבל ממהר לטרוק את הדלת.
פרק חמישי בסדרה לשיפור הבלוג.
בפוסט האחרון בסדרה כתבתי:
"הקורא הממוצע נוטה לסרוק את התוכן ולא לקרוא מילה למילה. הוא יעצור וישקיע מזמנו היקר רק אם משהו ימשוך את תשומת לבו".
אין במשפט זה כדי לזלזל באינטלגנציה של הקוראים או לרמוז שאינם מתעמקים במה שהם קוראים, אבל כפי שהזכרנו קודם, בעידן בו מוצף הגולש במידע מכל עבר, יהיה זה אך טבעי שתשומת לבו תוקדש לדברים המעניינים ביותר, מבחינתו.
נכון, נכון – תוכן הוא המלך, ואחרי שנמצא דרך להתגבר על מחסומי הכתיבה ולפרסם תוכן מעניין ובעל ערך , סביר להניח שנזכה לקהל קוראים מסוים שאליו אנו נוגעים ועליו אנו משפיעים.
אבל איך מגיע הקהל לתוכן? ומה הופך עוברי אורח אקראיים לקוראים?
המשך לקרוא »
היום בבוקר1 חשבתי לכתוב על מצבה של הבלוגוספירה הישראלית, כפי שאני רואה אותו אחרי הסתכלות קצרה; אחרי 20 דקות של ניסיונות בלתי צולחים לארגן את המחשבות בראש ולהוציא אותן בצורה קוהרנטית, התקבל פוסט די מדכא, עגום, ואולי שלוקח את עצמו ביתר רצינות.
זה מוזר איך כבלוגר באנגלית לקחתי את העשייה והכתיבה שלי כל כך ברצינות, וראיתי איך זה משתלם בשטח, ומצד שני כשאני בא לכתוב בעברית – הכל מתחרבש, ולרגעים אני מרגיש כאילו אני מקדים את זמני, ולא בצורה חיובית.
בכל מקרה, אני חושב שאני עדיין צריך להתרגל לכל ההבדלים בין שני העולמות, מה שלא יהיה כל כך קל אם ניקח בחשבון את העובדה שכתבתי "ושיווקתי את עצמי" בבלוגספירה העולמית במשך שלוש שנים שלמות.
ובכל זאת נקודת אור לאלו שהגיעו לכאן וציפו למצוא מן המועיל:
1 – ארבע אחה"צ
