נתונים על פייסבוק בזמן אמת

15 בספטמבר 2009

[לינק]

מהי המדינה הכי מיוצגת בפייסבוק? אולי התשובה לשאלה הזו קלה מדי. והמדינה השניה הכי מיוצגת? אנגליה. עדיין קל?

המדינה השלישית הכי מיוצגת בפייסבוק היא טורקיה. את זה הייתם מנחשים? נכון להיום 13 מליון טורקים (מתוך 76 מליון) נמצאים בפייסבוק. אנליסטים מעריכים כי עד סוף שנת אלפיים ותשע יגיע מספר הרשומים בפייסבוק הגיע כבר ל-300 מליון.

לידיעת העיתונאי עופר שלח. ("זה לחסרי חיים, אני לא מבין את הרעש סביב מדיה-חברתית"* – שלח מעדכן את הסטטוס בפייסבוק)

* צוטט מזיכרון. הציטוט המקורי עלול להיות שונה. המסר זהה.

Facebook @Twitter

10 בספטמבר 2009

[לינק]


פייסבוק מאמצים את שיטת התיוג של טוויטר - @

מותה של האנונימיות ברשת

4 בספטמבר 2009

איך לשמור על אנונימיות ברשת? אין איך..

  • אתר החדשות NPR מפרסם כתבה מרתקת אך מדאיגה על התמוססותה של האנונימיות ברשת. העיתוי לא מפתיע כלל וכלל, במיוחד לנוכח פרשת הבלוגרית המשמיצה, בה הורה שופט לחשוף את זהותה של בלוגרית אנונימית (עד לא מזמן) שנהגה להשמיץ בקביעות דוגמנית ניו-יורקית בשם ליסקולה-כהן בבלוג שלה.
  • אני בטוח שחלקכם כבר שמע על המקרה. רוזמרי פורט – שבינתיים הודיעה כי היא מתכוונת לתבוע את גוגל – ניהלה בלוג בשם "Skanks in NYC", שכל מטרתו הייתה להשמיץ את כהן, חברתה לשעבר. אין ספק שבמקרים כאלה, למרות השאלה המשפטית, קשה לגלות סמפטיה כלפי הבלוגרית שהוצאה מארון האונינמיות בעל כורחה.
  • אבל המאמר ב-NPR עוזב את פרשת פורט-כהן כדי להתעסק במשהו הרבה יותר מדאיג: האפידמיה הנקראת "רשתות חברתיות" ואיך התפשטותה המהירה עלולה להרוג את האנונימיות באינטרנט. מאט זימרמן, עו"ד ומומחה לפרטיות באינטרנט, מתייחס לקלות שבה ניתן לחשוף את זהותם של אנשים ברשת: "ברירת המחדל של המערכת (המשפטית) היא לאפשר את חשיפת זהותם של משתמשים…אם הם לא יהיו מוכנים להחזיר מלחמה, זהותם תיחשף".
  • בראיון למגזין Fortune אמר מרק זוקרברג, מייסדה של הרשת החברתית פייסבוק: "בגדול, השאיפה היא שפרופיל הפייסבוק יהפוך לתעודת הזהות שלנו באינטרנט ". העדכון המשמעותי האחרון לממשק האתר, כלל את היכולת להחליט איזה סוג של מידע יוצג לקבוצות החברים השונות שיש לנו. זוקרברג כנראה יודע טוב מאוד שאם חזונו יתממש, לפלוני, שהיה רק בן 15 כשנרשם לראשונה לאתר, יהיה הרבה מה להסתיר מהבוס שלו.
  • בכתבה מובאות גם דוגמאות אחרות, שגובלות יותר בביקורת חריפה מאשר השמצה. כך למשל, בכיר במשטרת ניו ג'רזי תובע מהאתר NJ.COM לחשוף את זהותם של כמה גולשים שכתבו שאינו מסוגל לבצע את עבודתו כראוי. נשאלת גם שאלת היכולת, ללא קשר לחוקיותו של מהלך החשיפה.
  • והשורה התחתונה? האנונימיות בדרך לקיצה. העובדה שפרטיהם האישיים של יותר ויותר אנשים זמינים בצורה ישירה או עקיפה ברשת, לפעמים גם בניגוד לרצונם, הופכת את משימת האאווטינג לקלה הרבה יותר. ואם הצלבות המידע ברשתות השונות לא יעלו תוצאות, תמיד אפשר לפנות למחוקק.
  • אני בטוח שרוב הכותבים האנונימיים ברשת אינם מסתירים את זהותם על מנת שיוכלו להכפיש ולהשמיץ אישים או אנשים אחרים, ונשאלת השאלה האם מספיק שמישהו או מישהם לא יאהבו את מה שכתבת כדי לחשוף את זהותך?
  • ומה הלקחים, אנונימיים יקרים? 1. חשבו טוב כמה זמן תוכלו להסתתר. 2. אם למישהו יהיה מספיק רצון ומשאבים לחשוף אתכם, זה כנראה רק עניין של זמן. 3. זכרו שהאפשרות שתיחשפו – לא משנה איך ועל ידי מי – קיימת, ושאלו את עצמכם: האם הייתי כותב את אותם הדברים ועומד מאחורי מה שאמרתי? אם תשובתכם חיובית, אז כנראה שלפחות מבחינה חוקית, אין לכם מה לדאוג…

    עכשיו רק נשאר לדאוג שהאקס והשכנה לא יקראו עיתון..

  • אישה פוטרה מעבודתה בגלל סטטוס בפייסבוק

    16 באוגוסט 2009

    מזכיר לי את המקרה של הת'ר ארמסטרונג שכותבת בבלוג דוּס.

    היא פוטרה מעבודתה בשנת 2002, אחרי שמעסיקיה גילו בבלוג האישי שלה חומרים סאטיריים על הסטארט-אפ בו עבדה.

    היום אותו בלוג אישי שהביא לפיטוריה מכניס מספיק כסף כדי לפרנס אותה, את בעלה, ואת שני ילדיהם.

    ש לי תחושה שלא כך יהיה עם גברת פייסבוק:

    אישה פוטרה בגלל הסטטוס בפייסבוק