"האם המותג שלך נמצא בטוויטר?"

17 בספטמבר 2009

היא השאלה…

..הכי מצחיקה ומטופשת שאני שומע מפיהם של יועצי המדיה החברתית למיניהם.

נו באמת, אם זה מותג שיש ליותר משישה אנשים משהו להגיד עליו, הוא נמצא בטוויטר.

זה מעניין, כי לבעלי עסקים כבר אין באמת שליטה על הימצאות המותגים שלהם ברשתות החברתיות. 

נתונים על פייסבוק בזמן אמת

15 בספטמבר 2009

[לינק]

מהי המדינה הכי מיוצגת בפייסבוק? אולי התשובה לשאלה הזו קלה מדי. והמדינה השניה הכי מיוצגת? אנגליה. עדיין קל?

המדינה השלישית הכי מיוצגת בפייסבוק היא טורקיה. את זה הייתם מנחשים? נכון להיום 13 מליון טורקים (מתוך 76 מליון) נמצאים בפייסבוק. אנליסטים מעריכים כי עד סוף שנת אלפיים ותשע יגיע מספר הרשומים בפייסבוק הגיע כבר ל-300 מליון.

לידיעת העיתונאי עופר שלח. ("זה לחסרי חיים, אני לא מבין את הרעש סביב מדיה-חברתית"* – שלח מעדכן את הסטטוס בפייסבוק)

* צוטט מזיכרון. הציטוט המקורי עלול להיות שונה. המסר זהה.

We Live in Public

12 בספטמבר 2009

[טריילר (18+)] [ויקיפדיה]

מה עומד מאחורי עדכון תנאי-השימוש בטוויטר?

11 בספטמבר 2009

בטוויטר מחפשים מודל עסקיבטוויטר הודיעו אתמול על עדכון תנאי השימוש באתר. לפי הפוסט בבלוג הרשמי של החברה, כמה מהשינויים הבולטים ביותר נעשו בסעיפי הפרסום, הבעלות על הטוויטים, ה-API, והספאם.

כמשתמש ממוצע (לא בעל עסק או מפתח) בדקתי את העדכון כי עניין אותי מה הוא "השינוי המשמעותי" שעשו בטוויטר על מנת להילחם בספאם, שמתפשט באתר בצורת עוקבים-פיקטיביים שכל מטרתם היא פרסום בית עסק, לרוב חרא בית עסק, או אתר מסוים, לרוב אתר פורנו.

אבל דווקא בסעיף הזה – אולי החשוב ביותר מבחינת המשתמשים הטיפוסיים – לא התחוללו שינויים משמעותיים. למעשה, בפוסט על העדכון מודה אייזק "ביז" סטון (אחד המייסדים) ש"טוויטר ממשיכה לטפל בספאם בדיוק כפי שעשתה בתקופה האחרונה.."

כן, טוויטר ממשיכה לטפל בספאם בצורה איומה.

אם נסתכל על השורה התחתונה, השינויים בתנאי השימוש נועדו להשפיע יותר על החברה ולא על הטוויטרים עצמם.

בטוויטר מתחילים לחשוב על מודל עסקי, כזה שהם יודעים שיהיה קשה למצוא. כזה שאליו הם סירבו להתייחס בעבר מכיוון שהם נהנו מהספיקולקציות המחמיאות של כל המי-ומי בקשר לשווי החברה: הרי המודל העסקי שלך לא יכול להיות כושל אם אין כזה בכלל.

השינויים האחרונים שנוגעים בפרסום, ממשקי-התכנות (API) ובעלות המשתמשים על המידע הם בגדר הנחת אבן יסוד למודל עסקי כלשהו שבטוויטר סוף סוף החליטו לבנות.

עכשיו נותרת השאלה איך ייראה המודל העסקי הזה: הטמעה אוטומטית של מודעות אל תוך טוויטים? חיוב עבור שימוש ב-API? קשה לי להאמין שטוויטר ילכו על "פרסום מסורתי" שלא ינצל את הייחודיות של השירות.

מותה של האנונימיות ברשת

4 בספטמבר 2009

איך לשמור על אנונימיות ברשת? אין איך..

  • אתר החדשות NPR מפרסם כתבה מרתקת אך מדאיגה על התמוססותה של האנונימיות ברשת. העיתוי לא מפתיע כלל וכלל, במיוחד לנוכח פרשת הבלוגרית המשמיצה, בה הורה שופט לחשוף את זהותה של בלוגרית אנונימית (עד לא מזמן) שנהגה להשמיץ בקביעות דוגמנית ניו-יורקית בשם ליסקולה-כהן בבלוג שלה.
  • אני בטוח שחלקכם כבר שמע על המקרה. רוזמרי פורט – שבינתיים הודיעה כי היא מתכוונת לתבוע את גוגל – ניהלה בלוג בשם "Skanks in NYC", שכל מטרתו הייתה להשמיץ את כהן, חברתה לשעבר. אין ספק שבמקרים כאלה, למרות השאלה המשפטית, קשה לגלות סמפטיה כלפי הבלוגרית שהוצאה מארון האונינמיות בעל כורחה.
  • אבל המאמר ב-NPR עוזב את פרשת פורט-כהן כדי להתעסק במשהו הרבה יותר מדאיג: האפידמיה הנקראת "רשתות חברתיות" ואיך התפשטותה המהירה עלולה להרוג את האנונימיות באינטרנט. מאט זימרמן, עו"ד ומומחה לפרטיות באינטרנט, מתייחס לקלות שבה ניתן לחשוף את זהותם של אנשים ברשת: "ברירת המחדל של המערכת (המשפטית) היא לאפשר את חשיפת זהותם של משתמשים…אם הם לא יהיו מוכנים להחזיר מלחמה, זהותם תיחשף".
  • בראיון למגזין Fortune אמר מרק זוקרברג, מייסדה של הרשת החברתית פייסבוק: "בגדול, השאיפה היא שפרופיל הפייסבוק יהפוך לתעודת הזהות שלנו באינטרנט ". העדכון המשמעותי האחרון לממשק האתר, כלל את היכולת להחליט איזה סוג של מידע יוצג לקבוצות החברים השונות שיש לנו. זוקרברג כנראה יודע טוב מאוד שאם חזונו יתממש, לפלוני, שהיה רק בן 15 כשנרשם לראשונה לאתר, יהיה הרבה מה להסתיר מהבוס שלו.
  • בכתבה מובאות גם דוגמאות אחרות, שגובלות יותר בביקורת חריפה מאשר השמצה. כך למשל, בכיר במשטרת ניו ג'רזי תובע מהאתר NJ.COM לחשוף את זהותם של כמה גולשים שכתבו שאינו מסוגל לבצע את עבודתו כראוי. נשאלת גם שאלת היכולת, ללא קשר לחוקיותו של מהלך החשיפה.
  • והשורה התחתונה? האנונימיות בדרך לקיצה. העובדה שפרטיהם האישיים של יותר ויותר אנשים זמינים בצורה ישירה או עקיפה ברשת, לפעמים גם בניגוד לרצונם, הופכת את משימת האאווטינג לקלה הרבה יותר. ואם הצלבות המידע ברשתות השונות לא יעלו תוצאות, תמיד אפשר לפנות למחוקק.
  • אני בטוח שרוב הכותבים האנונימיים ברשת אינם מסתירים את זהותם על מנת שיוכלו להכפיש ולהשמיץ אישים או אנשים אחרים, ונשאלת השאלה האם מספיק שמישהו או מישהם לא יאהבו את מה שכתבת כדי לחשוף את זהותך?
  • ומה הלקחים, אנונימיים יקרים? 1. חשבו טוב כמה זמן תוכלו להסתתר. 2. אם למישהו יהיה מספיק רצון ומשאבים לחשוף אתכם, זה כנראה רק עניין של זמן. 3. זכרו שהאפשרות שתיחשפו – לא משנה איך ועל ידי מי – קיימת, ושאלו את עצמכם: האם הייתי כותב את אותם הדברים ועומד מאחורי מה שאמרתי? אם תשובתכם חיובית, אז כנראה שלפחות מבחינה חוקית, אין לכם מה לדאוג…

    עכשיו רק נשאר לדאוג שהאקס והשכנה לא יקראו עיתון..

  • בקטנה: איך היו נראים טוויטר, ויקיפדיה וגוגל אילו היו אנשים אמיתיים

    19 באוגוסט 2009

    אילו אתרים היו אנשים אמיתיים

    30/8/09: שלום לקוראי ידיעות אחרונות!
    זהו הבלוג שלי והוא עוסק בכתיבה, בלוגים, עסקים ושיווק באינטרנט ועוד.. הנה דף האודות המלא ודף הבית, אפשר גם להצטרף חינם למנויי הבלוג דרך RSS או אי-מייל!