ביקורת בונה, תגובה הורסת.

6 בספטמבר 2009

אם אי פעם ניהלת עסק, שיווקת מוצר, או סיפקת שירות: מה השאלה הראשונה ששאלת את עצמך לגבי הביקורת ששמעת עליהם?

כמה ניחושים:
איכפת לך אם אתן לך קצת ביקורת הרסנית?
האם מטרת הביקורת היא להכשיל אותי?
מה האינטרסים מאחורי הביקורת?
מי הוא המבקר (הזה בכלל)?
למה הוא קוטל אותי ככה?
האם הוא מקנא בי? בהצלחתי?
איך מעיזים לבקר אותי אם לא יודעים מי אני?

נסו להיזכר בפעם האחרונה שבחרתם להגיב לביקורת שלילית שהושמעה כלפיכם, ושאלו את עצמכם:

האם הגבתי למבקר ולא לביקורת?
האם הגבתי לצורה, לניסוח, ולדרך ולא לתוכן?

הרי המבקר ייעלם, אבל הביקורת לא.
הניסוח, הצורה והדרך ישתנו, התוכן לא.

אתם יכולים להתרכז במבקר ובדרכו, ולשכוח מהביקורת.
אל דאגה, היא תמיד תחכה לכם.

אה, ובקשר לביקורת בונה*: אין דבר כזה. ביקורת היא דעה, ואני מכיר רק שני סוגים של דעות: דעה חיובית, ודעה שלילית.

אתם נלחמים על דעת הקהל. נסו להילחם בדעת הקהל, ותמצאו את עצמכם נלחמים בקהל עצמו.

אז במקום להגיב למי שביקר, ולהעניש אותו על איך שעשה זאת, נסו לענות לְמה שהוא אמר, ולשאול (לא בלב) למה.

*ביקורת בונה: מושג שהומצא כדי שאנשים לא ירגישו רע עם העובדה שאחרים לא אוהבים את מה שהם עושים

כמה הבהרות

7 באוגוסט 2009
  • לפוסט הזה אין כותרת מעניינת. גם הפתיח לא משהו. הפוסט הזה הוא עליי, על הבלוג הזה, ועל למה לעזאזל אני כותב כאן.
  • זו תהיה אחת הפעמים היחידות שאני אתייחס לביקורת המושמעת על הבלוג הזה. אין לי שום אינטרס להיכנס למערבולת של ויכוחים עם אף גורם בבלוגוספירה.
  • אני מכיר רק דרך אחת שתמיד תוביל לכישלון: לנסות לרצות את כולם, כל הזמן.
  • לא איכפת לי להיכשל מדי פעם, אבל אני לא הכי מבסוט כשזה קורה.
  • לאחרונה הושמעה ביקורת די נוקבת בכמה בלוגים על המיסחור שאני מנסה לעשות, ועל הבועה שאני לכאורה מנסה ליצור בבלוגוספירה הישראלית.
  • הפוסט פרי מקלדתו של מרגוליס, הוא הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה.
  • בעקבותיו אני והוא מנהלים דיון מאיר-עיניים (לפחות מבחינתי), שנקטע מדי פעם עם תגובות כמו "שיזדיין הטרול הממוסחר הזה!1".
  • לחלק הזה של הדיון, איני רואה טעם להגיב.
  • אבל משהו אחד שכתב מרגוליס בתגובות האיר אצלי נורה אדומה, ואני מודה לו על שהעיר את תשומת לבי:
  • זה האמ-אמא-של-הדיבור הקפיטליסטי. כל אחד יכול "לעשות את זה", אם רק יפעל לפי העצות הוא יפרוץ, יצליח, יהיה כוכב. כמו השיטה כולה, אנחנו מציבים לעצמנו כמה מודלים נדירים ויוצאי דופן בתור שאיפת חיינו ובדרך מאבדים את החיים עצמם. למערכת יש אינטרס לגרום לך לחשוב שגם אתה יכול. וכל התחום הזה משתף איתה פעולה.

  • בעקבות המשפט הזה, אני מרגיש צורך לחדד כמה נקודות שהנחתי – נאיבי שכמוני – כי הן ברורות מאליו:
  • המשך לקרוא »