בלתי נקרא

עדכוני גירסה ותוספים, טבעת הלינקים של חורים ברשת, ההצעה המפתה שקיבלתי מעיתון כלכלי נחשב ותשובות לשאלותיו של בלוגר.

---

הודעות מנהלתיות

---

היום שידרגתי את הבלוג לגירסה 2.8.5 של וורדפרס. למרות שאני תמיד מקפיד לגבות את הבלוג לפחות פעם אחת בשבוע ולעדכן אותו מיד עם יציאת עדכונים חדשים, שמתי לב שאני מזניח את עדכון התוספים. אם יש לכם בלוג של וורדפרס חשוב מאוד לעדכן את הגירסה עצמה אבל אל תזנחו את התוספים.

אני מתחיל להוסיף קישורים לסיידבר שלי, אם יש לכם בלוג עצמאי פעיל ואתם מעוניינים להחליף לינקים, צרו איתי קשר. אני תמיד שמח להכיר בלוגים ובלוגרים חדשים.

---

טבעת הלינקים של חורים ברשת

---

מוקדם יותר השבוע קרא גל מור ליוזמה מבורכת, לה שותפים עד כה כמה בלוגים מכובדים: 140, אמהות אבודות, וחורים ברשת (הבלוג של גל). בגדול, הרעיון הוא הקמת טבעת בלוגים עצמאיים בעברית, שיקדמו זה את זה ע"י שימוש בתוסף Outbrain, מה שיעניק חשיפה נוספת לכל אחד מהחברים בה.

בפוסט "4 בלוגרים שהתחילו מאפס והצליחו בגדול" סיפרתי לכם על ידידי הפרובלוגר דרק הייל, שנחל הצלחה מטאורית עם בלוג הרכילות שלו בעזרת שיתופי פעולה מהסוג הזה. כמובן שעבדכם הנאמן מראש איננו רצוי בה, מיכוון שבבלוגוספירה שלנו בלוגר אנונימי הוא לפחות אישיות מפוקפקת בעלת אינטרסים חבויים.

אינני מוחה על כך, אני בסך הכל מצביע על עוד הבדל משמעותי בתפישת הבלוגרים היזמים כאן, ואי-שם, ברשת הגלובאלית.

ללא קשר, זו יוזמה מצויינת, ואני חושב שכדאי לכם להגיש בקשת הצטרפות אם יש לכם בלוג העונה לתנאים.

---

פרובלוגינג, הצעה מפתה שקיבלתי, ושאלת המודל העסקי

---

לא מעט העדיפו להעביר עליי ביקורת כשהתחלתי את סדרת הפוסטים לשיפור הבלוג. אם בימים ההם היה לי כל ספק, הרי שהתגובות החדשות שמקבלים הפוסטים האלה עד היום רק אוששו את הצורך במידע כזה.

הנה כמה שאלות מעניינות ששואל כאן בלוגר סקרן: המשך לקרוא »

אה, ואם תהיתם, הוא מקבל 100 אלף כאלה בחודש.

בתופעה שנקראת תימות'י סייקס נתקלתי לראשונה בסוף שנת 2008, כשהתחלתי להתעניין ב-Penny Stocks, מניות שנסחרות מתחת לסף חמשת הדולרים ומתאפיינות בתנודתיות גבוהה ביותר. מהרגע שראיתי את הדרך בה הבחור הזה מתבטא, עובד ומלמד, ידעתי שיום אחד אני אשמע עליו שוב, ולמרות שלא הפכתי למליונר גם אחרי שקראתי את הספר וצפיתי בכל מדריכי-הדי.וי.די היקרים, המשכתי לעקוב אחריו כבלוגר.

סייקס לא כותב, לא חושב, ולא מתנהל כמו הפרובלוגר (או האדם) המצוי – ולמרות שהיו חלקים בהם ממש לא הסכמתי איתו – מי יכול להתווכח עם פרובלוגר שמרוויח דולר אחד על כל מבקר? במיוחד אם יש לו 130,000 כאלה בחודש. רק לשם השוואה: ה- CPM (תשלום לפי אלף גולשים) של הבלוגים הפיננסיים המוערכים ביותר נע בין 30-50 סנט. ה-CPM של סייקס הוא 1,000 דולר.

נכון, לא כולנו גורואים של פני-סטוקס שיכולים למכור מנויים בחמישים דולר לחודש (מיברג, אתה שומע אותי?) – זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ללמוד דבר אחד או שניים מילד הפלא היהודי. (אבל בבקשה, לא את החוצפה חסרת הגבולות)

הבלוג של תימות'י סייקס: PennyStocking.com

לפני קצת יותר מחודש הזכרתי כאן את פרק מס' 14 של This Week In Startups, והלקחים שניתן ללמוד ממנו. האמת שהפרקים האחרונים של התוכנית לא היו מעניינים במיוחד, אבל תוכנית מס' 21 בה מתארח מרק גולסטון הייתה, ללא ספק, אוסף העצות והתובנות הטובות ביותר ששמעתי מימיי על יזמות, ניהול, ותקשורת בין אישית בארגונים. ותאמינו לי, אני צופה וקורא כמעט כל מה שיש על הנושאים האלה.

הקטע הנ"ל נמשך לא פחות מ-72 דקות, אם אין לכם זמן לצפות בו עכשיו אני מציע שתשמרו את הדף הזה במועדפים, תחזרו כשיש לכם את מלוא הזמן, ותקשיבו היטב למה שיש ל-CEO whisperer להגיד.

1. ספרינט או מרתון?
2. תנועה או קהילה?
3. תשומת לב או אמון?
4. להגיע או להשפיע?
5. התחברות או התקשרות?*

---

אנחנו נמצאים בעידן בו כל אחד יכול לקבל את 15 דקות-התהילה שלו באינטרנט ולהיות מפורסם.

כל בלוג יכול להגיע לדף הבית של Digg או Delicio.us. כל זמר מתחיל יכול להביא שיר אחד שלו לדף הבית של YouTube. כל משווק, סטארט-אפיסט, עיתונאי, עסק, או אתר יכולים לקנות בכסף את מילות החיפוש בנישה שלהם ולשריין לעצמם את תוצאות החיפוש הראשונות.

כולנו, אם נפתח בספרינט חזק מספיק, נוכל להביא מספיק תנועה למחוזותינו הדיגיטליים, למשוך מספיק תשומת לב ("באזז"), ולהגיע אל כמה שיותר אנשים. אחרי שעשינו זאת, נוכל גם לבקש מהם להיות "חברים" שלנו בפייסבוק, או לעקוב אחריהם בטוויטר ולקוות שהם יעקבו בחזרה.

אבל כמה מהם יחזרו בעוד יומיים, חודש או שנה? כמה יחליטו להיות חלק ממה שאנחנו בונים בדומיינים שלנו? כמה מהם ייתנו בנו מספיק אמון כדי לעשות איתנו עסקים? לפרסם אצלנו? לתת בנו אמון? על כמה מהם באמת נשפיע? האם באמת נטה את הכף ונגרום להם לקנות את המוצר שלנו? או להתנגד לחוק המאגר הביומטרי?

הרי היום כולנו יכולים "להתחבר" – זה קל כמו ללחוץ על "accept friend request". אבל כמה מהגולשים באתרך המכובד הם גם חלק מהקהילה? כמה מתשומת הלב הראשונית מתורגמת לאמון? על איזה אחוז מאלה שמגיעים אל האתר או הבלוג שלנו אנחנו מצליחים להשפיע? לכמה אנחנו עוזרים באמת? וכמה מהם יעדיפו לא רק להתחבר, אלא גם להתקשר?

לאינטרנט יש חוקים משלו, אבל עובדה אחת הוא לא ישנה לעולם: מה שהביאה איתה הרוח, תיקח עימה הסערה.

* connecting vs. engaging

היום אני רוצה לחלוק איתכם לקח שלמדתי בטעות. לקח שלמדתי כי לא הייתי (ואני עדיין לא) גאון שיווקי. לקח שאני נושא עמי כיזם שאפתן עם חזון גדול, אבל עם משאבים כספיים וזמניים מוגבלים. לקח שלמדתי כשביום בהיר אחד, החליטה חברת הכבלים האמריקנית HBO לפרסם בבלוג שלי.

---

זה היה בסוף שנת אלפיים ושש, קצת אחרי שהפכתי לפרובלוגר. למרות שהיקף ההכנסות שהניב הבלוג מפרסום דרך גוגל-אדנס היה משביע רצון, שמעתי בעצתו של ידיד טוב והחלטתי לשקול מקורות הכנסה נוספים. "Don't Put All Your Eggs in One Basket" הוא כתב לי באחת מההתכתבויות הרבות שהיו לי איתו.

אחת מרשתות-הפרסום הראשונות להן הצטרפתי כדי לוודא שאני לא שם את כל הביצים שלי בסל של גוגל הייתה BlogAds. באותה תקופה היא מנתה את רוב הבלוגים הגדולים והמצליחים ביותר מכל הנישות. הבלוג שלי לא היה קטן, אבל הוא אף פעם לא היה גדול מדי. המודל העסקי פשוט: אתה מציע ספוטים מסוימים בבלוג לפרסום, המפרסמים מגיעים אליך דרך BlogAds, ואם יחליטו שזה שווה את המחיר שאתה מבקש, הפרסומת תופיע באתרך והרשת תקבל 15% משווי העסקה.

בניגוד לאדסנס – שמציגה פרסומות באופן אוטומטי ובכל בלוג, ומשלמת פר-לחיצה על פרסומת – בבלוג-אדז המפרסם צריך קודם כל להיכנס לבלוג, להתרשם, ולהחליט אם הוא רוצה שהמודעה שלו תוצג ספיציפית שם. הבלוגר קובע את תג-המחיר ומיקום המודעה, המפרסם את משך הצגתה בבלוג. המחיר: בהתאם. המשך לקרוא »

עירא כותב על דעיכתו האיטית והמסוכנת של הקמפיין נגד המאגר הביומטרי:

" אני מרגיש שאוזל לנו הדם מהקמפיין נגד המאגר הביומטרי, ויש עוד חוקים מסוכנים בדרך. אנחנו צריכים אנשים, גימיקים, ג'ינגלים, סיסמאות, סטיקרים, טורי דיעה ומאמרים שיעוררו את העם נגד החוק, כי המחיר של שקט בדעת הקהל יהיה מאוד יקר כשנגיע לסוף הפגרה והחוק יעבור. "

מזכיר לי פוסט שכתבתי לא מזמן.

אתם זוכרים, ההוא עם הכותרת "שיווק עובד"?

העניין הוא שלרוב שיווק הוא כלי נחוץ כדי לנצח במלחמה על דעת הקהל.

כלי לקידום מטרות, כלי לקידום מכירות, כלי לקידום הונאות..אבל כשהכלי עצמו הופך למילה גסה, לא פלא שאנחנו צריכים הכל…חוץ משיווק.

אני תמיד מחייך כשאני שומע אנשים אומרים "אנחנו מקדמים מטרה נעלה", הרי בחיים לא תשמעו מישהו אומר "אנחנו משווקים מטרה נעלה!".

חבר כנסת אף פעם לא "ישווק הצעת חוק", הוא "יקדם הצעת חוק".

ברוב המקרים, כמו גם בדוגמא האחרונה, ההבדל היחיד הוא לינגוויסטי: שיווק בא לשכנע מישהו לבחור במשהו. קידום פשוט מיידע את המישהו הזה שהמשהו הזה קיים.

ומה עושה חבר הכנסת על הפודיום? מקדם הוא או משווק את הצעתו?

לא, אנחנו לא משווקים חלילה את המטרות הנעלות שלנו, הרי שיווק היא מילה גסה. אנחנו מקדמים את המטרות הללו.

מספיק אנשים מודעים לסכנות הטמונות בחוק המאגר הביומטרי, לא מספיק אנשים משוכנעים שהם צריכים לעשות משהו בנידון.

ולמה? כי אנחנו מנומסים מדי. אנחנו ביישנים מדי. מילים גסות? לא בבית ספרנו.

אם אי פעם ניהלת עסק, שיווקת מוצר, או סיפקת שירות: מה השאלה הראשונה ששאלת את עצמך לגבי הביקורת ששמעת עליהם?

כמה ניחושים:

האם מטרת הביקורת היא להכשיל אותי?
מה האינטרסים מאחורי הביקורת?
מי הוא המבקר (הזה בכלל)?
למה הוא קוטל אותי ככה?
האם הוא מקנא בי? בהצלחתי?
איך מעיזים לבקר אותי אם לא יודעים מי אני?

נסו להיזכר בפעם האחרונה שבחרתם להגיב לביקורת שלילית שהושמעה כלפיכם, ושאלו את עצמכם:

האם הגבתי למבקר ולא לביקורת?
האם הגבתי לצורה, לניסוח, ולדרך ולא לתוכן?

הרי המבקר ייעלם, אבל הביקורת לא.
הניסוח, הצורה והדרך ישתנו, התוכן לא.

אתם יכולים להתרכז במבקר ובדרכו, ולשכוח מהביקורת.
אל דאגה, היא תמיד תחכה לכם.

אה, ובקשר לביקורת בונה*: אין דבר כזה. ביקורת היא דעה, ואני מכיר רק שני סוגים של דעות: דעה חיובית, ודעה שלילית.

אתם נלחמים על דעת הקהל. נסו להילחם בדעת הקהל, ותמצאו את עצמכם נלחמים בקהל עצמו.

אז במקום להגיב למי שביקר, ולהעניש אותו על איך שעשה זאת, נסו לענות לְמה שהוא אמר, ולשאול (לא בלב) למה.

*ביקורת בונה: מושג שהומצא כדי שאנשים לא ירגישו רע עם העובדה שאחרים לא אוהבים את מה שהם עושים

היום גיליתי את This Week In Startups, וידקסט חדש מבית היוצר של ג'ייסון קאלאקאניס. ג'ייסון הוא יזם אינטרנטי מוצלח, מייסדה ובעליה לשעבר של רשת הבלוגים Weblogs Inc, והבעלים של מנוע החיפוש Mahalo. ג'ייסון נחשב בעבר (ואולי אף כיום) כאחד האנשים הפחות אהודים בעמק הסיליקון. האמת היא שאף פעם לא הבנתי מדוע.

בשעה 22:30 בערך, כותב קאלאקניס טוויט בו הוא מזכיר שמייקל ארינגטון (TechCrunch) מתארח בפאנל של TWIST, החלטתי להעיף מבט. בשלב מסויים אני למד כי גם גארי טאן, מייסדו של Posterous מתארח בתוכנית. האחרון יצר שירות המאפשר לפרסם טקסט, תמונות ומדיה דרך המייל וללא הרשמה, ומיתג אותו ככלי לאנשים שרוצים לכתוב משהו "קצר מדי לבלוג, וארוך מדי לטוויטר". לאחרונה הצליח טאן לגייס סכום לא מבוטל של 725,000 דולר.

כמה דברים שלמדתי על ומשלושת הסטארט-אפיסטים האלה: המשך לקרוא »

היום בשעות הצהריים נכנסתי לדף הסטטיסטיקות של הבלוג ולהפתעתי גיליתי שמספר רב של מבקרים הגיע דרך הקלדה ישירה של הכתובת. כל מי שניהל אתר בעבר יודע שכמות חריגה של מבקרים ישירים היא אינדקציה לאזכור בכלי-תקשורת מסורתיים כמו עיתונים או טליוויזיה.

לא לקח לי יותר מדי זמן למצוא את הקישור, שלוש דקות ליתר דיוק. הוא הופיע במדור "עלו ברשת" במוסף ממון של ידיעות אחרונות, אמנם בצורה מקוצרת (בצדק) וללא קרדיט, אבל אני לא יכול להגיד שאיני שמח על ההזדמנות להיחשף לקהל רחב יותר.

הצעד הראשון היה פניה ישירה והצגת הבלוג בפני האורחים החדשים, זה מה שהוספתי לפוסט המקושר:

30/8/09: שלום לקוראי ידיעות אחרונות!
זהו הבלוג האישי שלי והוא עוסק בכתיבה, בלוגים, עסקים ושיווק באינטרנט ועוד.. הנה דף האודות המלא, אפשר גם להצטרף חינם למנויי הבלוג דרך RSS או אי-מייל!

יום אחד אכתוב פוסט שלם על יחסי תקשורת מסורתית ובלוגים אבל בגדול חשוב להבין שלושה דברים:

אם אתם מאמינים שהבלוג שלכם יוכל להוות מקור ערך למבקרים החדשים, הציעו להם להישאר. כתבו טקסט קצר המברך את המבקרים ומסביר להם בקצרה במה עוסק האתר.

לא כל מי שקורא עיתון יודע מה זה RSS או לוקח כמובנת מאליה את העובדה שהרשמה במייל אינה כרוכה בתשלום (ראה "חינם").

בכל מקרה, לא כולם יתעניינו במה שיש לכם להציע. למרבה האירוניה הפוסט המקושר מורכב מתמונה בלבד, בניגוד להרבה פוסטים מושקעים אחרים בבלוג.

אם הגעתם דרך מדור "עלו ברשת", אשמח לשמוע על זה בתגובות.

שלושה (פרו?)בלוגרים חדשים מצטרפים לרשת פ.צ בלוגים

המשך לקרוא »

טוב, מי שעוקב אחרי בטוויטר בטח כבר ראה את זה, אבל הייתי חייב לחלוק גם איתכם: ההרצאה של דאן פינק, בת 18 דקות, מביאה כמה תובנות מפתיעות בקשר לאפקטיביות של תמריצים על עובדים, ומדברת על "מדעי המוטיבציה".

כמו כל ההרצאות במסגרת ועידת TED, דרך ההגשה שלה לא פחות גאונית מהרעיונות המוצגים בה.

יש משהו שונה באווירת-העבודה כשיודעים שמדונה מגיעה לביקור בארץ הקודש, בין אם אתה מנהל בית-מלון, בעלת מסעדה או עסק למשלוח פרחים.

המיטות מוצעות במצעים נעימים, השירותים נקיים להפליא, הכוסות מבריקות, וכל הצוות שלך ממתין בדריכות.

לאף אחד לא איכפת מהטרחה הנוספת, זה אפילו די כיף כשאתה יודע שאתה עושה את זה לכבוד אירוע מיוחד.

יש רק עניין אחד: מדונה לא מגיעה לעסק שלך. היא לא תקרא בבלוג שלך, ולא תתקשר כדי לחתום איתך על חוזה התקשרות. מצטערים על הבלבול, אנחנו לא צריכים את החדר שסידרתם או את המנה המיוחדת שהכנתם.

אבל היי! אם זה היה כל כך כיף, למה שלא תתן את החדר ההוא למשפחה מחדרה, ואת המנה המיוחדת שהכנת, למה שלא תגישי לשולחן מס' 6, הזוג הזקן שקיבל את האוכל באיחור בפעם האחרונה?

למה שלא תתייחס ככה ללקוח הבא שלך? והבא אחריו? והעשירי? והמליון?

גם אם לא קוראים לו מדונה?

(מוקדש בחום לבזק, פלאפון ואל.ג'י. מוקדש באהבה לכל עסק קטן, בלוגר, או בית קפה שגורם לי להרגיש כמו מדונה..)

פוסט זה עודכן לאחר פירסומו:
עדכון מס' 1: האם המהלך הוא תעלול יח"צ?
עדכון מס' 2: "אין תביעה ואין נעליים"

בתגובה לטור האורח שלו בבלוג חורים ברשת, תובעת היום חברת Finesse140 באמצעות עורכי דינה את עו"ד אפי פוקס בגין הוצאת לשון הרע. מבלי להרבות במילים (כבר אמרתי מספיק על המתקפה נגד שיווק בטוויטר ושיווק בכלל), הנה כמה מחשבות בקול רם:

המשך לקרוא »

"זיגמונד, איך קוראים לעובד הנקיון בשכונה שלך?"

"סמי, למה?"

"תגיד, שמעת פעם מישהו מלכלך על סמי? אומר עליו מילה רעה?"

"אף פעם, אני לא מכיר אותו אישית אבל אנשים מדברים רק בשבחו.."

"ועל שמשון, זה שעשה אקזיט לפני כמה חודשים, מה אתה חושב?"

"גם אותו אני לא מכיר, אבל הייתי אומר שיש לו לפחות כמה וכמה אויבים…לאן אתה חותר?"

"אני רק תוהה זיגמונד, אם שמשון היה עובד נקיון וסמי היה מיליונר, מה אנשים היו אומרים על כל אחד מהם.."

(שיעור על הצלחה וקנאה שלמדתי מחבר טוב לפני כמה שנים.)

שוקי גלילי כותב מה הוא חושב על שיווק בטוויטר בפוסט האחרון שלו "מדוע שיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן":

זה לא שאי אפשר לשווק בטוויטר. אפשר, רק שבדרך-כלל לא כדאי, וכשכן כדאי אז מאד כדאי שתדע מה אתה עושה. טוויטר הוא כלי נהדר בשביל קבוצת חברים שנוהגת להיפגש לבילויים ספונטניים. הוא כלי יעיל לסלבס – בין שמדובר באשטון קוצ'ר או בבלוגר-על דוגמת דארן רוז – שיש להם קהל מעריצים שממתין למוצא פיהם. אפשר להשתמש בו ככלי עזר ל-Networking, כאמצעי לחיזוק קשר עם לקוח, לעידוד תנועת גולשים חוזרים לאתר, ועוד כהנה וכהנה שימושים שרווח אפשרי בצדם – אבל נכון לעכשיו, ככלי עצמאי, טוויטר הוא אפיק שיווק עם ROI (החזר השקעה) די מפוקפק.

הדגשתי את החלקים שאיתם אני מסכים, ואם לומר את האמת: הם מובנים מאליהם.

אבל יש לי בעיה עם הכותרת של שוקי: אולי הייתי קורא לפוסט "למה החברה שלך מבזבזת זמן וכסף על טוויטר", אבל לא הייתי יוצא בהצהרה ששיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן.

העניין הוא, ששוקי היה יכול להצמיד את הסיומת "הוא בזבוז זמן" לכל טקטיקת-שיווק אפשרית, ולשיווק בכלל. העובדה שרוב המשווקים, המפרסמים והבלוגרים המקצועיים למיניהם לא יודעים מה הם עושים עם הכלים שנמצאים ברשותם אינה מצביעה על טיב הכלים עצמם.

אנחנו יכולים לטעון, באותה מידה, שהתאמה למנועי חיפוש היא בזבוז של זמן רק בגלל שרוב מומחי ה-SEO לא מבינים מה הם עושים.

העניין הוא, שבדיוק כמו ברוב התחומים התחרותיים: "המומחים" לא יודעים מה הם עושים. בגלל זה הם נעלמים אחרי כמה זמן.

אני רחוק מלהיות מומחה לטוויטר, כך שבדיוק כמו שוקי, אני מסתמך על מה שראו עיניי ותו לא. אולי זה לא מספיק, אבל כבר הייתי עד לעסקים שהפכו את טוויטר לאחד מכלי השיווק המשמעותיים ביותר שלהם, וכאלה שנכשלו כישלון נחרץ, ואף הזיקו לעצמם.

כמה נקודות על שיווק ויראלי, שיווק אתי, וטוויטר בתוך כל הסיפור:
המשך לקרוא »

בבלוג חורים ברשת כותב שליו בן ארי סקירה על עוד סוכנות פרסום/רשת שותפים ישראלית בשם ClickOn.

שליו לא חוסך בביקרות, ואולי בצדק: הממשק, מספר המפרסמים, ותנאי השירות לא לטעמו, וכנראה גם לא יהיו לטעמם של בלוגרים או בעלי אתרים אחרים.

בתגובה לפוסט, דן יוצא בהצהרה נכונה, אך די מאוסה, לפחות לאוזניי: "השוק הישראלי עדיין לא בשל לתוכניות שותפים. היקף המסחר המקוון כאן, נמוך מידי."

תנו לי להבין: השוק הישראלי לא בשל? או שיש פה סוכנות פרסום, שבדיוק כמו רוב הסוכנויות בישראל, נכשלת במתן שירות אמין וטוב הן למפרסם והן לבעל האתר?

דן צודק, השוק הישראלי עדיין לא בשל, אבל למה? אולי בגלל שאנחנו מחכים שאיזה חברת ענק תחליט לפרסם בבלוג או דרך סוכנות הפרסום שלנו? אולי אנחנו רוצים שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו – וכשמישהו מחליט לקחת את עצמו קצת יותר ברצינות – אנחנו טובים בעיקר בלקטול?.

לאלה שאומרים ש"לא צריך לעשות דברים טובים כי אין שוק עכשיו" אני אומר:

דברים טובים יוצאים החוצה, אין אפס. שירותים בעלי ערך יחדרו בסופו של דבר כל מעטה וכל שכבה של אטימות וחוסר מודעות, עבה ככל שתהיה.

הצלחה היא תוצר של עשייה, ציפיה, והזדמנות: אם נמשיך לחכות עד ש"הם" יקחו אותנו ברצינות, זה לא יקרה עד שנתחיל לעשות זאת בעצמנו.

עשייה יוצרת מציאות, לא להפך : אם אתם מחכים שהמציאות בשוק הישראלי תשתנה, ובינתיים דוחפים את היוזמות שלכם למגירה, ואם אתם "כאן בשביל ללמוד ולעשות את הדברים הנכונים רק בזמן הנכון" – דעו לכם, עכשיו זה הזמן.

ואמרו לי, בבקשה: מה היחס בין כמות התוכן עליו הגבתם לבין כמות התוכן שיצרתם בעצמכם? האם אתם מועילים לאחרים לפחות במידה שהם מועילים לכם? ומתי בפעם האחרונה כתבתם Tweet במקום ReTweet?

תמונה מפליקר: הסקפטי