בלתי נקרא

עדכוני גירסה ותוספים, טבעת הלינקים של חורים ברשת, ההצעה המפתה שקיבלתי מעיתון כלכלי נחשב ותשובות לשאלותיו של בלוגר.

---

הודעות מנהלתיות

---

היום שידרגתי את הבלוג לגירסה 2.8.5 של וורדפרס. למרות שאני תמיד מקפיד לגבות את הבלוג לפחות פעם אחת בשבוע ולעדכן אותו מיד עם יציאת עדכונים חדשים, שמתי לב שאני מזניח את עדכון התוספים. אם יש לכם בלוג של וורדפרס חשוב מאוד לעדכן את הגירסה עצמה אבל אל תזנחו את התוספים.

אני מתחיל להוסיף קישורים לסיידבר שלי, אם יש לכם בלוג עצמאי פעיל ואתם מעוניינים להחליף לינקים, צרו איתי קשר. אני תמיד שמח להכיר בלוגים ובלוגרים חדשים.

---

טבעת הלינקים של חורים ברשת

---

מוקדם יותר השבוע קרא גל מור ליוזמה מבורכת, לה שותפים עד כה כמה בלוגים מכובדים: 140, אמהות אבודות, וחורים ברשת (הבלוג של גל). בגדול, הרעיון הוא הקמת טבעת בלוגים עצמאיים בעברית, שיקדמו זה את זה ע"י שימוש בתוסף Outbrain, מה שיעניק חשיפה נוספת לכל אחד מהחברים בה.

בפוסט "4 בלוגרים שהתחילו מאפס והצליחו בגדול" סיפרתי לכם על ידידי הפרובלוגר דרק הייל, שנחל הצלחה מטאורית עם בלוג הרכילות שלו בעזרת שיתופי פעולה מהסוג הזה. כמובן שעבדכם הנאמן מראש איננו רצוי בה, מיכוון שבבלוגוספירה שלנו בלוגר אנונימי הוא לפחות אישיות מפוקפקת בעלת אינטרסים חבויים.

אינני מוחה על כך, אני בסך הכל מצביע על עוד הבדל משמעותי בתפישת הבלוגרים היזמים כאן, ואי-שם, ברשת הגלובאלית.

ללא קשר, זו יוזמה מצויינת, ואני חושב שכדאי לכם להגיש בקשת הצטרפות אם יש לכם בלוג העונה לתנאים.

---

פרובלוגינג, הצעה מפתה שקיבלתי, ושאלת המודל העסקי

---

לא מעט העדיפו להעביר עליי ביקורת כשהתחלתי את סדרת הפוסטים לשיפור הבלוג. אם בימים ההם היה לי כל ספק, הרי שהתגובות החדשות שמקבלים הפוסטים האלה עד היום רק אוששו את הצורך במידע כזה.

הנה כמה שאלות מעניינות ששואל כאן בלוגר סקרן: המשך לקרוא »

עד לימי “המהפכה החברתית” באינטרנט, כשאתרי שיתוף-תוכן כמו Digg ו-StumbleUpon עדיין לא היו קיימים, והרבה לפני שפייסבוק וטוויטר השתלטו על העולם – תוכן באינטרנט הופץ בצורה מאוד דומה לזו בה בעלי חיים ניזונו אחד ע"י השני.  ההבדל הוא שאף אחד לא היה חייב למות, ושבמקום אנרגיה (קרי: מזון), מה שהועבר היה תוכן, קרי: מידע.

הצמחים הם החוליה החשובה ביותר במארגי מזון, מפני שהם מייצרים את מזונם בעצמם בתהליך שנקרא פוטוסינתזה. הם נקראים  "יצרנים ראשוניים". אני מכיר מורה לביולגיה,  מחבקת-עצים קיצונית, שמשתמשת במטאפורה מאוד יעילה כדי להדגיש לילדים את חשיבותם של הצמחים בעולמנו:

"אם הם ייעלמו  – לבמבי לא יהיה מה לאכול, ואז הוא וכל העופרים החמודים ייכחדו, וזה מה שיקרה גם לסקאר וסימבה, טורפי העל, כי מבחינתם במבי היא המזון. הצמחים אולי לא מעניינים יותר מדי את טורפי-העל, אבל נוכחתם של הראושנים הכרחית לקיומם."

 

"צמחים עושים פוטוסינתזה, במבי אוכל צמחים, וסימבה אוכל את במבי" – ככה ילדים מאבדים את התמימות. המשך לקרוא »

אה, ואם תהיתם, הוא מקבל 100 אלף כאלה בחודש.

בתופעה שנקראת תימות'י סייקס נתקלתי לראשונה בסוף שנת 2008, כשהתחלתי להתעניין ב-Penny Stocks, מניות שנסחרות מתחת לסף חמשת הדולרים ומתאפיינות בתנודתיות גבוהה ביותר. מהרגע שראיתי את הדרך בה הבחור הזה מתבטא, עובד ומלמד, ידעתי שיום אחד אני אשמע עליו שוב, ולמרות שלא הפכתי למליונר גם אחרי שקראתי את הספר וצפיתי בכל מדריכי-הדי.וי.די היקרים, המשכתי לעקוב אחריו כבלוגר.

סייקס לא כותב, לא חושב, ולא מתנהל כמו הפרובלוגר (או האדם) המצוי – ולמרות שהיו חלקים בהם ממש לא הסכמתי איתו – מי יכול להתווכח עם פרובלוגר שמרוויח דולר אחד על כל מבקר? במיוחד אם יש לו 130,000 כאלה בחודש. רק לשם השוואה: ה- CPM (תשלום לפי אלף גולשים) של הבלוגים הפיננסיים המוערכים ביותר נע בין 30-50 סנט. ה-CPM של סייקס הוא 1,000 דולר.

נכון, לא כולנו גורואים של פני-סטוקס שיכולים למכור מנויים בחמישים דולר לחודש (מיברג, אתה שומע אותי?) – זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ללמוד דבר אחד או שניים מילד הפלא היהודי. (אבל בבקשה, לא את החוצפה חסרת הגבולות)

הבלוג של תימות'י סייקס: PennyStocking.com

כך נחום ברנע במוסף החג של ידיעות אחרונות שהתפרסם בתשעה באוקטובר:

"בלוג הוא הגיג שמאן-דהו משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה. אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על פי סדר כרונולוגי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים.
ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית."

זו לא הפעם הראשונה שהעיתונאי-זוכה-פרס-סוקולוב טורח ומבזבז את זמנו היקר בקטילה בכתיבה על בלוגים משורבטים וכותביהם המגלומנים. הביקורת החריפה (בלשון המעטה) אינה מכוונת כלפי הבלוג הזה, הבלוג המקצועי של דבורית שרגל, לא כלפי ההאפינגטון פוסט של אריאנה האפינגטון (אותה הוא משתדל להשמיץ בטור האחרון) ואף לא אל טק-קראנץ' של מייקל ארינגטון.

הוא לא אומר את הדברים על מאן-דהו, אלא על המדיום, התופעה, הכל, והכלל.

התחלתי לכתוב פוסט ארוך, מפורט, גדוש טענות וטיעונים, אבל בעיקר מייגע. על בלוגים, "עיתונות אזרחית", ואשליית "משחק סכום האפס" לפיה ככל שאמינותו של צד אחד מתחזקת, זו של הצד האחר מתערערת, כשלמעשה שניהם חולקים – אמנם (עדיין) לא באופן שווה – את אותו המרחב שנקרא דעת הקהל.

וכו' וכו' וכו'…

אבל מכיוון שקשה לי להאמין שיותר מדי אנשים המתיימרים לדעת על מה הם מדברים (אם כבר החליטו להתבטא בנושא מסויים) אכן מסכימים עם התמונה שנחום ברנע מציג, ובעיקר מכיוון שאינני עיתונאי (אצלי אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות), החלטתי לנסות לרדת לסוף דעתו של ברנע.

והצלחתי! המשך לקרוא »

רון מיברג, סופר, תסריטאי ועיתונאי, עזב לפני כמה שבועות את העיתון "מעריב" בנסיבות שמצטיירות כלא כל כך נעימות. במייל ששלח לפני כמה ימים (הודלף לנענע10), משתף מיברג את חבריו בהתלבטות:

אני מתכוון להעלות במהלך חודש אקטובר שילוב חדש, בעברית ובאנגלית, של בלוג ואתר שעניינו… תרבות…, פנאי, סגנון חיים, מדור אוכל מורחב בעל היבט סיפורי ומדריכי, מדריך מסעדות עם דגש על אמריקה, וכיוצא באלה. כל התחומים עליהם כתבתי והייתי מופקד מטעם עיתונים שונים בעבר. בנוסף לטקסטים חדשים מעודכנים בתדירות גבוהה בתחומים שאינם זוכים לתשומת ליבה של העיתונות הישראלית ולא בצדק, יהיה האתר חדשני ויוצא דופן בחזותו ובעושרו הוויזואלי.
מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על ידי איש, אני מציע לקורא את האתר בתשלום.
לכן אני מצב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/נה לשלם 50$ לחצי שנה או 100$ לשנה כדי להיות מנוי/ה על הבלוג/אתר שלי?

רון כותב בסוף המכתב כי "תשובתך תכריע את גורלו של אתר זה. במידה והתשובה תהיה חיובית, כמה ימים אחריה יזכה הקורא המעוניין להצצה מקדמית באתר המתהווה כדי שיוכל להתרשם ממנו."

דבורית שרגל שאלה את מיברג כמה שאלות לגבי הבלוג המתעתד לעלות.

רון כנראה מאמין שאם יגיע לסף מינימלי של מנויים, יהפוך רעיון הבלוג הדו-לשוני והרב-גוני למשתלם עבורו..

---

1.קבוצת המיקוד: אני מתקשה להבין את הרעיון לשאול כמה קולגות (ואפילו הרבה קולגות) אם ישלמו על התוכן בבלוג. אני מניח שמיברג לא באמת מתכוון לבנות את המודל העסקי שלו סביב קבוצת מיקוד מסוימת כמו זו שפנה אליה, אם הבלוג באמת יכלול כל כך הרבה תחומים (עוד משהו שאני לא מבין), קבוצת המיקוד הזו חסרת כל רלוונטיות.

אולי עיתונאים בכירים ואושיות לא יאמרו זאת בפניו של מיברג, אבל לשאול מישהו אם הוא יהיה מוכן לשלם על תוכן בבלוג שעוד לא עלה זה כמו לשאול ילד בן 14 אם הוא יקנה סרט שעוד לא יצא בבלוקבסטר במקום להוריד 20 סרטים אחרים באינטרנט.

כן, אנחנו באינטרנט, רון.

2. תן וקח: מהמייל המצוטט לעיל (והראיון עם שרגל) ניתן להבין שמיברג, למרות שעזב את התחום, עדיין שרוי בעולם העיתונות המסורתית. הוא מניח שמכיוון שיצטרך להשקיע לא מעט כסף וזמן בבלוג העתידי, מישהו צריך לשלם על זה מראש. האמת היא, שבאינטרנט יותר מכל מקום אחר, אף אחד לא מחליט אם לשלם על משהו לפי הזמן או הכסף שהושקע בו. המשך לקרוא »

המסביר לצרכן

אנחנו עדיין מורידים את הניילונים…אבל מה דעתכם?

זו הפעם הראשונה שאני עובד על בלוג ביחד עם עוד אנשים (שלושה במספר), בפעם האחרונה שעבדתי עם צוות אני הייתי לא רק המייסד אלא גם "הבוס", שתי הבלוגריות המוכשרות שכתבו בשבילי קיבלו כסף כדי לכתוב, עם בלוג הצרכנות החדש המצב די שונה.

גם אם המסביר לא יזכה להצלחה או להכרה כלשהי, אני בטוח שאני אלמד המון מהנסיון הזה.

מינוי – (subscription) פעולת ההרשמה. למשל: "הוא עשה מינוי שנתי לעיתון".
מנוי – (subscriber) האדם החבר ברשימה. למשל: "אתה מנוי של/על העיתון?"

סת' גודין מתאר איך היה נראה האתר Craiglist אם פרסום מודעה היה עולה דולר אחד. דניאל רבנר תוהה אם מודל המינויים הוא הדבר הגדול הבא.

איכשהו שני הפוסטים האלה העלו במוחי רעיון שהייתי חייב לחלוק אתכם. ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין שאת הרעיון הזה יישמתי במשך זמן מה והוא אחת הסיבות העיקריות שהפכתי לפרובלוגר והגשמתי את החלום הקטן הזה שנקרא "להיות הבוס של עצמי".

הרעיון הוא לשקר.

לא לאחרים, חלילה: לעצמכם.

הרעיון הוא להיות נאיבי. להשלות את הבלוגר שבתוכך.

הרעיון הוא לדמיין שאנו חיים בעולם בו קריאת בלוגים עולה כסף. נכנסת? שלם X שקלים (או אגורות). רוצה הנחה? קנה מינוי חודשי בחסות פידברנר. כל בלוגר קובע לעצמו כמה יעלה מינוי לבלוג שלו. המשך לקרוא »

עוד אנקדוטה מחייו של בלוגר אנונימי:

השעה 1:14 בלילה. הבלאגן בדירה מפריע לי להתרכז בזמן כתיבה, ואני מחליט לצאת לבית-הקפה השכונתי כדי לנסות להוציא איזה פוסט מהיום העקר הזה. אוויר סטרילי נחמד הודות למזגן. קפה טוב משציפיתי. פותח את הנטבוק ומתחיל לכתוב..

ואז מגיע צביקה, חבר ילדות ומכר שאותו אני פוגש לעיתים רחוקות. הוא בא עם עוד אנשים, אבל מחליט – משום מה – שיהיה לו יותר מעניין לשבת ולדבר (ארוכות) דווקא איתי, בזווית כזו שמסך המחשב שלי יהיה זמין גם לעיניו. כשאנחנו באמצע עבודה או עיסוק כלשהו ומישהו מפריע לנו אפשר לבקש ממנו – בנימוס מתנצל כמובן – שיעזוב אותנו לנפשנו. אבל מה אני אמור להגיד לצביקה? "היי, אני בדיוק כותב בלוג אנונימי, אז אם לא איכפת לך.."?

היום אני רוצה לחלוק איתכם לקח שלמדתי בטעות. לקח שלמדתי כי לא הייתי (ואני עדיין לא) גאון שיווקי. לקח שאני נושא עמי כיזם שאפתן עם חזון גדול, אבל עם משאבים כספיים וזמניים מוגבלים. לקח שלמדתי כשביום בהיר אחד, החליטה חברת הכבלים האמריקנית HBO לפרסם בבלוג שלי.

---

זה היה בסוף שנת אלפיים ושש, קצת אחרי שהפכתי לפרובלוגר. למרות שהיקף ההכנסות שהניב הבלוג מפרסום דרך גוגל-אדנס היה משביע רצון, שמעתי בעצתו של ידיד טוב והחלטתי לשקול מקורות הכנסה נוספים. "Don't Put All Your Eggs in One Basket" הוא כתב לי באחת מההתכתבויות הרבות שהיו לי איתו.

אחת מרשתות-הפרסום הראשונות להן הצטרפתי כדי לוודא שאני לא שם את כל הביצים שלי בסל של גוגל הייתה BlogAds. באותה תקופה היא מנתה את רוב הבלוגים הגדולים והמצליחים ביותר מכל הנישות. הבלוג שלי לא היה קטן, אבל הוא אף פעם לא היה גדול מדי. המודל העסקי פשוט: אתה מציע ספוטים מסוימים בבלוג לפרסום, המפרסמים מגיעים אליך דרך BlogAds, ואם יחליטו שזה שווה את המחיר שאתה מבקש, הפרסומת תופיע באתרך והרשת תקבל 15% משווי העסקה.

בניגוד לאדסנס – שמציגה פרסומות באופן אוטומטי ובכל בלוג, ומשלמת פר-לחיצה על פרסומת – בבלוג-אדז המפרסם צריך קודם כל להיכנס לבלוג, להתרשם, ולהחליט אם הוא רוצה שהמודעה שלו תוצג ספיציפית שם. הבלוגר קובע את תג-המחיר ומיקום המודעה, המפרסם את משך הצגתה בבלוג. המחיר: בהתאם. המשך לקרוא »

גיא, בלוגר וחבר קרוב, עשה היום את המעבר המיוחל מבלוגלי לשרת עצמאי. כעת הוא לא רק יוכל ליהנות משליטה מלאה בעיצוב והפונקציונליות של הבלוג, ומתנאים בסיסיים כמו uptime (זמינות אתר) נורמלי, אלא גם ממבחר תוספים ששירותי אחסון חינמיים לא יכולים להציע מטעמים כאלו ואחרים.

כתבתי לו מייל קצר עם כמה לינקים לתוספים שלדעתי הם הכרחיים לכל בלוג עצמאי, ואז עלה בדעתי הרעיון לכתוב על זה פוסט, ולהוסיף גם כמה תוספים שהם אמנם לא הכרחיים לגמרי, אך בהחלט מומלצים.

התוצאה? רשימה של 14 תוספים: 5 הכרחיים ו-9 מומלצים. תהנו!

כרגיל, אתם מוזמנים להגיב, לשאול, ולהציע תוספים שבהם אתם משתמשים.

המשך לקרוא »

אני לא יודע כמה מכם עדיין לא מכירים את המונח RSS, הנה הקדמה קצרה: רס"ס מאפשר לגולשים של אתר מסוים לקבל התראות על עדכונים חדשים ללא צורך בביקור בו ובצורה אוטומטית. חלק ניכר מקוראי הבלוג הזה עושים זאת דרך רס"ס.

עד היום, היה רס"ס הדבר הכי קרוב לעדכונים בזמן אמת: כשעה לאחר פרסום אייטם חדש עודכנו על כך הגולשים דרך שירותי הרס"ס בהם הם משתמשים.

"דמיינו שהייתם צריכים לחכות שעה שלמה עד לקבלת מייל, היינו חייבים למצוא משהו יותר יעיל מזה" אומר מאט מולינווג.

היום הודיע מפתח פלטפורמת-הבלוגים וורדפרס ומייסד אתר האיחסון וורדפרס.קום כי כל הבלוגים המאוחסנים תחתיו יכולים ליהנות מעכשיו מ-RSSCloud (הצעות תרגום?) . האלמנט החדש הופך בעצם עדכוני רס"ס לעדכונים בזמן אמת באמת. מתי בבלוגלי וברשימות? נראה..

בלוגרים עצמאיים יצטרכו להתקין את התוסף הזה כדי לתמוך באלמנט.

בינתיים קורא-הרס"ס היחיד שתומך ב-RSSClouds הוא River2, אבל תוך שבועות (הניחוש שלי: ימים) המצב הולך להשתנות.

אתר החדשות NPR מפרסם כתבה מרתקת אך מדאיגה על התמוססותה של האנונימיות ברשת. העיתוי לא מפתיע כלל וכלל, במיוחד לנוכח פרשת הבלוגרית המשמיצה, בה הורה שופט לחשוף את זהותה של בלוגרית אנונימית (עד לא מזמן) שנהגה להשמיץ בקביעות דוגמנית ניו-יורקית בשם ליסקולה-כהן בבלוג שלה.

אני בטוח שחלקכם כבר שמע על המקרה. רוזמרי פורט – שבינתיים הודיעה כי היא מתכוונת לתבוע את גוגל – ניהלה בלוג בשם "Skanks in NYC", שכל מטרתו הייתה להשמיץ את כהן, חברתה לשעבר. אין ספק שבמקרים כאלה, למרות השאלה המשפטית, קשה לגלות סמפטיה כלפי הבלוגרית שהוצאה מארון האונינמיות בעל כורחה.

אבל המאמר ב-NPR עוזב את פרשת פורט-כהן כדי להתעסק במשהו הרבה יותר מדאיג: האפידמיה הנקראת "רשתות חברתיות" ואיך התפשטותה המהירה עלולה להרוג את האנונימיות באינטרנט. מאט זימרמן, עו"ד ומומחה לפרטיות באינטרנט, מתייחס לקלות שבה ניתן לחשוף את זהותם של אנשים ברשת: "ברירת המחדל של המערכת (המשפטית) היא לאפשר את חשיפת זהותם של משתמשים…אם הם לא יהיו מוכנים להחזיר מלחמה, זהותם תיחשף".

בראיון למגזין Fortune אמר מרק זוקרברג, מייסדה של הרשת החברתית פייסבוק: "בגדול, השאיפה היא שפרופיל הפייסבוק יהפוך לתעודת הזהות שלנו באינטרנט ". העדכון המשמעותי האחרון לממשק האתר, כלל את היכולת להחליט איזה סוג של מידע יוצג לקבוצות החברים השונות שיש לנו. זוקרברג כנראה יודע טוב מאוד שאם חזונו יתממש, לפלוני, שהיה רק בן 15 כשנרשם לראשונה לאתר, יהיה הרבה מה להסתיר מהבוס שלו.

בכתבה מובאות גם דוגמאות אחרות, שגובלות יותר בביקורת חריפה מאשר השמצה. כך למשל, בכיר במשטרת ניו ג'רזי תובע מהאתר NJ.COM לחשוף את זהותם של כמה גולשים שכתבו שאינו מסוגל לבצע את עבודתו כראוי. נשאלת גם שאלת היכולת, ללא קשר לחוקיותו של מהלך החשיפה.

והשורה התחתונה? האנונימיות בדרך לקיצה. העובדה שפרטיהם האישיים של יותר ויותר אנשים זמינים בצורה ישירה או עקיפה ברשת, לפעמים גם בניגוד לרצונם, הופכת את משימת האאווטינג לקלה הרבה יותר. ואם הצלבות המידע ברשתות השונות לא יעלו תוצאות, תמיד אפשר לפנות למחוקק.

אני בטוח שרוב הכותבים האנונימיים ברשת אינם מסתירים את זהותם על מנת שיוכלו להכפיש ולהשמיץ אישים או אנשים אחרים, ונשאלת השאלה האם מספיק שמישהו או מישהם לא יאהבו את מה שכתבת כדי לחשוף את זהותך?

ומה הלקחים, אנונימיים יקרים? 1. חשבו טוב כמה זמן תוכלו להסתתר. 2. אם למישהו יהיה מספיק רצון ומשאבים לחשוף אתכם, זה כנראה רק עניין של זמן. 3. זכרו שהאפשרות שתיחשפו – לא משנה איך ועל ידי מי – קיימת, ושאלו את עצמכם: האם הייתי כותב את אותם הדברים ועומד מאחורי מה שאמרתי? אם תשובתכם חיובית, אז כנראה שלפחות מבחינה חוקית, אין לכם מה לדאוג…

עכשיו רק נשאר לדאוג שהאקס והשכנה לא יקראו עיתון..

*פרטים על ההרצאה בצד שמאל בסוף הפוסט
אם תהיתם למה לא עידכנתי את הבלוג במשך 72 השעות האחרונות (פרק הזמן הארוך ביותר ללא עדכונים מאז הקמתו!), תהו נוֹ מוֹר. בימים האחרונים עמלתי על הקמת בלוג חדש.

מטרת העל, או השאיפה לטווח הארוך היא להקים רשת בלוגים שתהווה מין "מטריה" לבלוגרים השואפים להגיע לקהלים יותר רחבים, תאפשר להם להשיג מימונים וספונסרים (אם ירצו), וגם תהווה מעגל למידה ושיתוף לבלוגרים מקצועיים. מבחינתי בלוגר מקצועי הוא בלוגר שכותב בצורה מקצועית ולא בהכרח מי שמתקיים מבלוגינג.

אבל הרעיון עודנו קורם עור וגידים, וזקוק לזמן נוסף באינקובטור.. המשך לקרוא »

היום (31.8) הבלוגוספירה חוגגת את Blog Day 2009 – יום הבלוגים החמישי במספר, רעיון פרי מחשבתו של הישראלי ניר אופיר.

אז נראה לכם שבלוגר שכותב על בלוגינג לא ישתתף? העניין הוא שהבלוגוספירה הישראלית קטנה מספיק כדי שכולם יכירו את כולם אחרי כמה זמן, רשימת החמש פלוס חמש שלי כוללת חמישה בלוגים, חלקם מוכרים פחות וחלקם יותר, ועוד חמישה בלוגים שהייתי חייב לכלול, רק כדי להיות בטוח שכולכם תשמעו עליהם.

5 בלוגים לכבוד Blog Day 2009:

1. טופס 630: מיכאל זילברמן כותב על אחד הנושאים הכי כבדים והכי משעממים בהיסטוריה: היסטוריה. אם הוא מצליח לעניין אחד כמוני, כדאי שתשקלו לבקר שם.

2. טל טבקמן: על אינטרנט, עיצוב וקוד.. טל כותב טעימות קטנות ומעניינות בנושאים שונים, מה גם שאני מאוהב נואשות בעיצוב המינימליסטי של הבלוג.

3. הקפטיליסט היומי: רותם סלע ואורחים מביאים את הקול האחר מעולם הכלכלה.

4. הפנקס הפתוח: תומר ליכטש אמנם לא מרבה לעדכן, אבל כשהוא עושה זאת נשאר רק לקרוא ולללק את האצבעות.

5. אם תרצי: רוני גלבפיש כותבת כמו שרק היא יודעת, הלוואי עליי.

---

עוד 5 בלוגים לכבוד הכבוד: המשך לקרוא »

היום בשעות הצהריים נכנסתי לדף הסטטיסטיקות של הבלוג ולהפתעתי גיליתי שמספר רב של מבקרים הגיע דרך הקלדה ישירה של הכתובת. כל מי שניהל אתר בעבר יודע שכמות חריגה של מבקרים ישירים היא אינדקציה לאזכור בכלי-תקשורת מסורתיים כמו עיתונים או טליוויזיה.

לא לקח לי יותר מדי זמן למצוא את הקישור, שלוש דקות ליתר דיוק. הוא הופיע במדור "עלו ברשת" במוסף ממון של ידיעות אחרונות, אמנם בצורה מקוצרת (בצדק) וללא קרדיט, אבל אני לא יכול להגיד שאיני שמח על ההזדמנות להיחשף לקהל רחב יותר.

הצעד הראשון היה פניה ישירה והצגת הבלוג בפני האורחים החדשים, זה מה שהוספתי לפוסט המקושר:

30/8/09: שלום לקוראי ידיעות אחרונות!
זהו הבלוג האישי שלי והוא עוסק בכתיבה, בלוגים, עסקים ושיווק באינטרנט ועוד.. הנה דף האודות המלא, אפשר גם להצטרף חינם למנויי הבלוג דרך RSS או אי-מייל!

יום אחד אכתוב פוסט שלם על יחסי תקשורת מסורתית ובלוגים אבל בגדול חשוב להבין שלושה דברים:

אם אתם מאמינים שהבלוג שלכם יוכל להוות מקור ערך למבקרים החדשים, הציעו להם להישאר. כתבו טקסט קצר המברך את המבקרים ומסביר להם בקצרה במה עוסק האתר.

לא כל מי שקורא עיתון יודע מה זה RSS או לוקח כמובנת מאליה את העובדה שהרשמה במייל אינה כרוכה בתשלום (ראה "חינם").

בכל מקרה, לא כולם יתעניינו במה שיש לכם להציע. למרבה האירוניה הפוסט המקושר מורכב מתמונה בלבד, בניגוד להרבה פוסטים מושקעים אחרים בבלוג.

אם הגעתם דרך מדור "עלו ברשת", אשמח לשמוע על זה בתגובות.

שלושה (פרו?)בלוגרים חדשים מצטרפים לרשת פ.צ בלוגים

המשך לקרוא »