בלתי נקרא

נכתבו 13 תגובות לפוסט “מוסף סופ"ש: הצעה מפתה, יוזמה מבורכת, פרובלוגינג ושאלת המודל העסקי”

1. עומר פרצ'יק:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 2:22

   צריך להוסיף לחצן like לבלוגים! like!!!
   הפוסט האחרון בבלוג של עומר פרצ'יק: ‫רשתות חברתיות וקשרים חברתיים‬

2. זיגמונד:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 2:52

   האמת שרק היום נתקלתי בתוסף כזה אבל משום מה הוא סירב לעבוד, אבל תודה בכל מקרה ;) אני אקח את זה כ- Like :)

   זיגמונד

3. מרק ק.:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 7:09

   הכנסה נגזרת היא תופעה ידועה כבר הרבה זמן, עוד הרבה לפני המזבלה. אני קיבלתי הזמנה לראיון עבודה בתפקיד בכיר בסטארטאפ רק על בסיס הבלוג, לפחות פעם אחת פנו אלי לביצוע פרויקט על בסיס הבלוג (ואני הפנתי למישהו אחר בעיקר על בסיס הבלוג שלו …).
   הפוסט האחרון בבלוג של מרק ק.: If you register your site for free at

4. אלי:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 10:59

   היי,
   לגבי מה שכתבת על כך שבלוגר אנונימי הוא "פרסונה נון גרטה" בבלוגוספירה הישראלית, האם זה באמת כך? משהו שאתה ממש חווה ושאמרו לך במפורש? הנושא הזה די מעסיק אותי באחרונה, כלומר המגמה של העלמות האנונימיות שקיימת ברשת בשנים האחרונות. פעם זה היה מקובל לגמרי להיות אנונימי, ולמעשה לעשות אאוטינג לבלוגר היה משהו מאוד מגונה, היום זה כבר הפוך ולהיות בלוגר אנונימי נחשב למשהו מגונה… אותי זה מעניין גם מההיבט האישי מפני שגם אני תמיד מסתפק עד כמה לחשוף את עצמי ברשת, לא רק בבלוגים אלא בכלל, אבל זה גם מעניין אותי בתור מגמה כללית שקיימת ברשת.

   לגבי אופציה של "לייק" לפוסטים, אני די מסופק לגבי זה. יש בזה תועלת גדולה מצד אחד, לא רק בשביל האגו ;) אלא פשוט בשביל לקבל אינדיקציה כמה אנשים באמת קראו את הפוסט (כי כידוע מספר מבקרים באתר לא ממש אומר הרבה, הרבה אנשים סתם לוחצים על לינק מסקרנות או מגיעים בטעות דרך גוגל), אבל מצד שני זה מזכיר לי מאוד את שיטת הכוכבים הידועה לשמצה של קפה דה מרקר שאני ממש לא אוהב (למרות ששיטת הקרמה עובדת לפעמים, כמו בסלשדוט נניח, אבל שם מדובר במשהו שונה מבלוג אישי).

5. 9uy:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 11:38

   מעולם לא השתכנעתי לחלוטין לזנוח את בלוגר לטובת וורדפרס, למרות שניסיתי את וורדפרס. מדוע לשלם עבור אחסון כאשר גוגל מציעה שירות מצויין בחינם. מה היתרונות של וורדפרס? האם יש משהו שאחרים יודעים ואני לא?

6. בלוגר:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 15:29

   גם הזכרת אותי.
   וגם נתת לי שתי תשובות מעוררות מחשבה.

   תודה
   :)
   הפוסט האחרון בבלוג של בלוגר: לשנות את מיקום הדף בסרגל הצידי בגוגל סייט google sites

7. זיגמונד:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 17:26

   @מרק ק.: לא טענתי שהכנסה נגזרת היא תופעה חדשה, רק הגדרתי אותה כדי לוודא שבלוגרים ואחרים יבינו את משמעותה, וכדי לחזק את הטיעון שיש יותר מדרך אחת בה הבלוג יכול להכניס לבעליו.

   ---

   @אלי:

   התשובה תלויה על איזו קבוצה אנו מדברים, לא בכדי הזכרתי את הצירוף "בלוגרים-יזמים". בבלוגוספירה הישראלית כל עוד אתה לא מנסה לבצע כל שינוי – חברתי, תפישתי, כלכלי, מחשבתי – אתה יכול להיות בלוגר אנונימי וליהנות מהשקט הנפשי שהחסיון מעניק לך.

   ז"א, כל עוד אתה מתנהג יפה ולא מפריע לילדים בגן, אף אחד לא יפנה אליך, ואף אחד לא ישמיץ אותך. אבל, ברגע שאתה מציג עמדה חדה וברורה כלפי משהו, בעלי המוסר והמטיפים לאתיקה מתחילים לחפש תשובות בזהותך, ולא בטעונתיך. הטיעונים הנגדיים שלהם מופנים נגד מאן דהוא, ולא נגד תפישתו.

   כמובן שצריך גם להבין את הצד השני של המטבע: יש הטוענים שקל לו למי שמסתתר מאחורי שם בדוי לאמר כי הוא מאמין כך ועשה כן, יש לא מעט כאלה המשתמשים ב-alias למטרות האלה. לצערי כמה מאיתנו עדיין לא סומכים על עצמם מספיק כדי להבדיל בין שתי הקבוצות, ומעדיפים לפסול אוטומטית כל מי שאינו מזדהה בשמו.

   בשורה התחתונה: אף אחד לא חייב שום דבר לשני, אך לפעמים אני תוהה אם הנידוי הזה לא נובע גרידא מהעובדה שאני אנונימי.

   אם הייתי בודד אולי זה היה מדכא אותי, אבל לשמחתי יש סביב הבלוג קהילה תוססת שרק הולכת ומתפתחת.

   לא מעט יזמים, עיתונאים, ובלוגרים פנו אליי עם "הצעות מעניינות" ובבקשות "לדבר" – "מי אתה?" הייתה השאלה הראשונה שלהם, משהסברתי שאיני יכול לחשוף את שמי, לפחות לא אחרי האימייל הראשון – חלקם העדיפו ללעוג וללגלג. עם אלה שהחליטו לנסות ולהבין את המצב בו אני נמצא, יש לי קשר כמעט יומיומי, ואני בטוח שאלמד מהם לא פחות ממה שהם ילמדו ממני.

   אני לא כועס, אני מבין. יש המפחדים לדבר עם הבחור החדש שהגיע לשכונה, לא רוצים להתמודד איתו – ומנסים להפוך אותו ללא-רלוונטי. הצהרתי ואומר זאת שוב – כשהתנאים יבשילו, יבוא יום ואחשוף את זהותי, וכשזה יקרה כל מה שכתבתי כאן כזיגמונד ייזקף לשמי האמיתי – בין אם כזכות, או כגנאי.

   אבל גם אם לא הייתי מבהיר ומצהיר על כוונותיי בדף האודות, ובפוסט "כמה הבהרות" , האנונימיות היא זכות, זכות שהופכת לקלון, ומתמוססת לה לאט לאט.

   זו זכות שמביאה איתה הרבה חסרונות, ולפעמים אני משתוקק לוותר עליה. אבל כמי שנטל אותה בלית-ברירה, אני לפעמים מצר על כל הקשרים שלבטח היו נוצרים ביני לבין כל כך הרבה אנשים חכמים. המצב שונה בבלוגוספירה הגלובאלית, וכאן הם ואני יוצאים נפסדים בסופו של דבר…

   ---

   @בלוגר: בשמחה רבה =), כמו שכתבתי – תרגיש חופשי להגיב או לפנות אליי במייל בכל שאלה.

8. אלי:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 17:48

   הרבה אנשים באמת מגיבים בחשדנות כלפי מי ששומר על האנונימיות שלו ברשת, במיוחד במקומות שבהם מקובל להשתמש בזהות האמיתית כמו ברשתות חברתיות. כמו שאמרתי הנושא הזה די מעסיק אותי ויצא לי לדבר על זה עם לא מעט אנשים. רובם אכן אמרו לי שהם תופסים כל משתמש אנונימי כמישהו שמן הסתם מעוניין להסתיר את הזהות שלו מסיבה חשודה כלשהי ולכן קשה להם ליצור קשרים עם אנשים כאלה. פה באמת מדובר במקרים שבהם זה לא קשור לעניין של תחרותיות אלא פשוט קושי לקיים קשר חברתי עם אדם שהזהות שלו מוסתרת.

   האמת שלי גם קשה יחסית ליצור קשר נורמלי עם אנשים אנונימיים ברשת (למרות ש"חלק מחברי הטובים" וגו'), וברור לי שזה לא נובע אצלי מחשדנות או נסיון לשייך לאותם אנשים אינטרסים סמויים. אני פשוט רואה בזה קושי פסיכולוגי די אנושי וטבעי. אנחנו רגילים בחיי היום יום ליצור קשרים עם אנשים שאנחנו יודעים את השם הפרטי שלהם לפחות ורואים את הפנים שלהם. עם אדם אנונימי זה באמת קשה. ולא תמיד דווקא מתוך נסיון לשייך לאותו אדם מניעים נסתרים.

   לגבי המצב אצל בלוגרים יזמים כמו שאתה אומר. זו טקטיקה נפוצה אצלנו בארץ להשען תמיד על טיעוני "אד-הומינם" כשאין לאנשים שום טיעון רציני אחר… אז זה לא מפתיע אני מניח.

   קראתי עכשיו את הפוסט שלך על מות האנונימיות, וכמו שהגבתי שם אני מסכים שזאת מגמה שרק הולכת ונהיית יותר חזקה. הפנתי שם גם למה שנכתב בטכקרנץ לא מזמן לגבי אופן-גראף של פייסבוק שכנראה יקצין את זה עוד יותר. כמו שכתבתי שם, אני די אמביוולנטי לגבי מות האנונימיות, יש בזה כמובן צדדים רעים אבל אני גם רואה בזה לא מעט דברים טובים וחלק ממגת הנורמליזציה של הרשת.

   אבל בכל מקרה אני חושב שזכותו של כל אדם לשמור על האנונימיות שלו, אני פשוט חושב שהנטיה היום אצל אנשים היא לוותר מרצון על הזכות הזאת.

9. זיגמונד:
   1 בנובמבר 2009, בשעה 18:28

   @אלי: מסכים עם רוב מה שכתבת, "כבדהו וחשדהו" זה עקרון שגם אני דוגל בו. כשהחלטתי להעלות את הבלוג ידעתי טוב מאוד מה מצפה לי, ולכן גם אין לי זכות להתלונן. איני מבקש מאנשים שיתחברו אליי חיש-מהר, ואינני שואף להיכרויות ושיתופי פעולה אינטנסיביים. אני לא מבקש שמישהו יאהב אותי או יחבב אותי, כל מה שאני מצפה מיזמים אחרים זה לשפוט את הבלוג הזה לפי התוכן, לא פחות ולא יותר – לפי האיכות ולפי הערך שהוא מביא לקורא, ללא קשר למי שכתב אותו.

   הרי אם מחר תחליט להעתיק את הפוסט שלי "14 תוספים מומלצים לבלוגים" ולפרסמו בבלוג שלך, האם הערך שהוא יביא לבלוגרים שקוראים אותו יהיה שווה באותה מידה? התשובה היא חד משמעית כן. אז האם זה זהותי רלוונטית כל עוד מה שאני כותב מביא ערך למי שקורא אותו? הממ..

   אשאל אותך שאלה:

   אם הייתי קורא לעצמי "יוסי" ולא "זיגמונד" – האם היית שואל את השאלה "מי אתה?". לא, היית מניח שקוראים לי יוסי, היית קורא בבלוג ובגדול מגיע לאחת משתי מסקנות

   "בבלוג הזה יש תוכן טוב, כדאי לי להירשם לפיד שלו/לשתף פעולה"
   "בבלוג הזה יש חרא של תוכן, יוסי לא כותב טוב, לא אחזור לכאן"

   מה שאני אומר זה, שאילולא בחרתי (בכוונה) בשם כמו זיגמונד – כל השאלות הלא-רלוונטיות היו מתבטלות. האם אתה בטוח שכל הבלוגרים שלא פגשת מעולם אבל שאיתם אתה מדבר, להם אתה שולח לינקים, ומשתף פעולה איתם דרך הבלוג הם באמת יוסי, ירדן, או שרון?

   יותר חשוב מזה, האם אתה טורח לבדוק? איכפת לך?

   עשרות אלפי בלוגרים-יזמים משתפים פעולה מדי יום-ביומו, מפרגנים אחד לשני, מחליפים תנועה וממליצים זה על זה על סמך דבר אחד: התוכן, והאינטרס המשותף.

   שוב, אני לא בא בטענות לאף אחד ויודע איך נכנסתי ולאן בדיוק – אני יותר משמח מהדרך בה דברים התגלגלו עד לשלב זה.

   זיגמונד

10. אלי:
    1 בנובמבר 2009, בשעה 18:41

    תראה כמו שאמרתי, אותי אתה לא צריך לשכנע. לי זה ממש לא משנה ברמת העקרון מהי הזהות ה"אמיתית" של האדם שאיתו אני מדבר באינטרנט, חשוב לי יותר הדעות שלו.

    מהבחינה הזאת אני אפילו מעריך את זה שברשת אנשים אכן נוטים יותר להתייחס לגופם של דברים מאשר לגופם של דוברים, מפני שבמילא אנחנו לא רואים את מי שאנחנו מדברים איתו ולכן הבדלי דת, גזע ומין משחקים תפקיד הרבה פחות משמעותי.

    לכן כמו שאמרתי, אצלי אני רואה בזה יותר מחסום פסיכולוגי ולא משהו שאני עושה במודע. עובדתית אני מודע לזה שקל לי יותר לתקשר עם מישהו שאני רואה את הפנים שלו ויודע את השם שלו. ממש לא מתוך חטטנות, וממש לא בגלל חשדנות במי ששומר על אנונימיות – אני פשוט חושב שזה משהו מאוד טבעי שמובנה בנו.

    לכן אין צורך להסביר לי עד כמה האנונימיות לא מהווה סיבה לחשוד בבן אדם. נפגעתי מספיק בחיים שלי מאנשים שבכלל לא שמרו על האנונימיות שלהם, אז אני ממש לא רואה שום קשר סיבתי בין הדברים. אני פשוט מנסה להסביר מהיכן נובעת ההתנגדות לכך, לפחות אצל חלק מהאנשים.

    שוב, זה לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. כמו שאמרתי "חלק מחברי הטובים וגו'. אבל אני יכול להבין מאיפה לפחות חלק מההתנגדות נובעת. כמובן שכמו שאמרתי אני לא אומר שכל מי שמתנגד לאנונימיות שלך עושה זאת מתוך תמימות ונאיביות, אני בטוח שיש להם לא מעט טעמים לא כשרים והעובדה שאתה שומר על האנונימיות שלך פשוט מספקת תירוץ "טוב" לטענות אד-הומינם שונות.

11. דנידין:
    1 בנובמבר 2009, בשעה 19:22

    לבלוג המזבלה אין 850,000 צפיות בחודש, עם כל זה שהוא אחלה בלוג, זה לא סביר!
    גוגל טרנדס אפילו לא סופר אותו!
    אולי התכוונת ל 85,000 צפיות בחודש.

12. זיגמונד:
    1 בנובמבר 2009, בשעה 19:40

    @אלי: נראה לי שיש לנו השקפות די דומות בנושא, אחרי הכל.

    @דינדין: גוגל טרנדס? איך בדיוק גוגל טרנדס אמור לספור את המזבלה? המספר שלי מסתמך על כתבה שהתפרסמה בעבר בעיתון, ומה שמסר לי דור בן ישראל בהתכתובויות אחרונות – אני סומך על המילה שלו.

13. פרצופים:
    28 בנובמבר 2009, בשעה 19:04

    צריך פשוט לעודד אנשים להפסיק לצרוך תקשורת באמצעים המוכרים להם, ולשכנע אותם שתוכן צורכים רק דרך אינטרנט. וזה יקרה תכלס רק כשיהיו מספיק אלטרנטיבות רציניות, או פשוט עוד 10 שנים

הוספת תגובה משלך

שם (חובה)

אימייל (לא יפורסם) (חובה)

אתר

הצג לינק לפוסט האחרון שלי

שלח לי אימייל על תגובות חדשות לפוסט הזה.