בלתי נקרא

עד לימי “המהפכה החברתית” באינטרנט, כשאתרי שיתוף-תוכן כמו Digg ו-StumbleUpon עדיין לא היו קיימים, והרבה לפני שפייסבוק וטוויטר השתלטו על העולם – תוכן באינטרנט הופץ בצורה מאוד דומה לזו בה בעלי חיים ניזונו אחד ע"י השני.  ההבדל הוא שאף אחד לא היה חייב למות, ושבמקום אנרגיה (קרי: מזון), מה שהועבר היה תוכן, קרי: מידע.

הצמחים הם החוליה החשובה ביותר במארגי מזון, מפני שהם מייצרים את מזונם בעצמם בתהליך שנקרא פוטוסינתזה. הם נקראים  "יצרנים ראשוניים". אני מכיר מורה לביולגיה,  מחבקת-עצים קיצונית, שמשתמשת במטאפורה מאוד יעילה כדי להדגיש לילדים את חשיבותם של הצמחים בעולמנו:

"אם הם ייעלמו  – לבמבי לא יהיה מה לאכול, ואז הוא וכל העופרים החמודים ייכחדו, וזה מה שיקרה גם לסקאר וסימבה, טורפי העל, כי מבחינתם במבי היא המזון. הצמחים אולי לא מעניינים יותר מדי את טורפי-העל, אבל נוכחתם של הראושנים הכרחית לקיומם."

"צמחים עושים פוטוסינתזה, במבי אוכל צמחים, וסימבה אוכל את במבי" – ככה ילדים מאבדים את התמימות.

מִטוֹרְפים לצמחים

אחת הסיבות שכתיבת בלוגים פרצה אל תוך המיינסטרים היא שהמדיום היה הראשון שאפשר (תיאורטית) לטורפי-העל (הקוראים) למלא תפקידים אחרים בשרשרת המזון של האינטרנט. להיות לא רק הצד שצורך תוכן אלא גם זה שמייצר תוכן בעצמו. מקוראים לכותבים, מטורפים לצמחים.

אבל האמת היא שרוב הבלוגרים, רוב הזמן, הם כמו במבי, לא כמו הצמחים. זו עובדה, וזה בסדר: קל יותר לאכול עשבים מאשר להיות כאלה.

אבל בניגוד לטבע, באינטרנט במבי ודומיו אף פעם לא יוכלו להשפיע על טורפי-העל. יצרני (תוכן) שניוניים לא יזכו להצלחה משמעותית לטווח ארוך מהסיבה הפשוטה שהטורפים יכולים ורוצים לקבל את "המזון" היישר ממקור הייצור הראשוני, הצמחים בשרשרת המזון של האינטרנט.

אני לא אומר שלבמבי אין מקום באינטרנט: הוא עוזר בהפצת המזון (התוכן), אבל בסופו של יום מה שהוא באמת עושה זה מִחְזוּר. הוא מעביר הלאה, אמנם בפורמט ובצורה שונה, את אותו המידע שכבר נוצר ע"י מישהו אחר.

זה בסדר להיות במבי, רובנו כאלה רוב הזמן, גם אני. במציאות,  קל יותר לספק פרשנות למשהו שקרה מאשר לגרום למשהו לקרות. להעביר הלאה וידאו ויראלי מלהפיק אחד כזה. להגיב על חדשות ופוסטים מאשר לכתוב פוסטים שאנשים ירצו להגיב עליהם. יותר קל ללעוס מלעשות פוטוסינתזה. 

מדי פעם אני נתקל בבמבי-בלוגים "פופולאריים". זה נחמד, זה כיף, וזה נוח להיות במבי. אבל במבי לא חשוב, והוא לא משנה. אנחנו אוהבים אותו, אבל באינטרנט זה לא משנה אם סימבה יאכל אותו. הרבה אנשים אוהבים את במבי, אף אחד לא מקשיב לו באמת. במבי גם נוטה להיות נאיבי במקצת – הוא חושב שאף אחד לא מבחין בו לועס כל הזמן רק כי כולם מחייכים אליו, אומרים לו כמה חמוד הוא.

אולי בעזרת שיווק יעיל ועיצוב מושך תוכלו להביא לבלוג שלכם לא מעט מבקרים, אבל לא משנה כמה פעמים תזכירו את המילה "משפיע" בדף האודות שלו,  הוא לעולם לא יהנה ממחבקי-עצים כדוגמת המורה ההיא לביולגיה: אלה שיקשיבו לכם, אלה שעליהם אתם מקווים להשפיע, ואלה שיפיצו את השמועה בשבילכם. אלה שבשבילם – אתם חשובים, ואתם משפיעים.

כדי למשוך קהל כמו מחבקי-עצים, צריך להפסיק ללעוס ולעבוד קצת על הפוטוסינתזה.