כן, שמעתם נכון.
טריידנט, חברה להכשרות במסחר בבורסה האמריקנית, מתכוונת לפתוח קייטנה למסחר במניות. טווח הגילאים? 14-18.
במסגרת התוכנית "מה בוער?" בגלי צה"ל, ראיין רזי ברקאי את מאיר ברק, מייסד החברה. כשהציג ברקאי את הנושא הופתעתי מאוד, והטיתי את אוזניי כדי להאזין טוב טוב. כמי שמאוד מתעניין בכלכלה בכלל ובמסחר בבורסה בפרט, רציתי לראות איך ייגש רזי אל הנושא, אבל יותר חשוב: איך ניגש ברק בעצמו לנושא.
כמובן שברקאי, יוצא תנועת הנוער העובד והלומד, התחיל בהתרפקות וחלק עם ברק את געגועיו אל "הימים בהם קייטנה הייתה קייטנה", הוא המשיך בשאלה המתבקשת "האם בגיל 14 ילדים אמורים ללכת לקייטנות בורסה?"
בהתחלה הייתי חלוק בקשר לנושא הזה, אבל מהר מאוד ברק הצליח לשכנע אותי.
אל תשלחו את הילדים שלכם לקייטנה הזו!
כפי שאמרתי, כשהועלה הנושא לא ידעתי מה לחשוב. תמיד האמנתי שכלכלה (לא בהכרח בורסה) צריך ללמד כבר מגיל צעיר, הכי צעיר שאפשר, אבל מסחר בבורסה הוא תחום די שונה משאר התחומים בכלכלה, מין ממלכה אחרת. מצד אחד שמחתי לגלות שאת דעתי בנושא לימודי כלכלה חולקים עוד אנשים, מצד שני – כמי שמכיר את התחום מקרוב, מסחר בבורסה יכול להפוך מהר מאוד למשחק רולטה.
ובכל זאת, מאז שגיבשתי את דעותיי הסוציואקונומיות, השתדלתי להעביר ביקורת על מערכת החינוך בישראל בכל הזדמנות שניתנה לי, ואעשה זאת שוב, ברשותכם: מערכת שעדיין שרויה בעידן התעשייתי ומסרבת להתאים את עצמה להתפתחויות בעולם הפוסט-מודרני, הילדים ה"חכמים והחרוצים" נשלחים ללמוד פיזיקה, ביולוגיה וכימיה בעוד הבינוניים והחלשים לומדים כלכלה וניהול.
שאלה אחת תמיד שאלתי את נציגי מערכת החינוך אותם פגשתי: בעידן בו בנקאים ויועצי השקעות למיניהם דוחפים לאנשים צעירים משכנתאות והשקעות על ימין ועל שמאל וקוברים אותם באוברדראפט שילווה אותם עוד הרבה שנים קדימה, איזה כלים אתם נותנים לתלמידים כדי להתמודד עם זה? למה כדי שהבגרות…ארממ.. כלומר תעודת הבגרות שלי תיחשב לטובה אני צריך לדעת לחשב כמה זמן ייקח לתפוח-אדמה במשקל 123 גרם ליפול אם הוא נזרק מצוק שגובהו 100 מטר, אבל לא מה שהבנקאי שלי אומר לי על ההלוואה שאני עומד לקחת כדי ללמוד לתואר ראשון?
ופתאום היה מישהו שמסכים איתי! לכאורה, בגלל ש"כולנו מושקעים בבורסה בצורה כזו או אחרת", חשבתי לרגע שאני ומר ברק חולקים את אותה ההשקפה, ואמרתי לעצמי "יודע מה? אם הם יכולים לעשות את זה כמו שצריך, למה לא?"
אבל עד מהרה הייתי חייב לעבור לצידה של אחת הנשים שאני פחות מחבב בפוליטיקה הישראלית, יולי תמיר, שהועלתה לקו כדי להגיב על דבריו של ברק. לא שהיא הייתה משכנעת מדי, אבל ברק הוכיח לי בהמשך השיחה, ובראיון הזה בדה-מרקר, שמה שהולך לקרות בקייטנה הזו, הוא רחוק מאוד מהיכרות אמיתית עם עולם המסחר במניות:
כל ילד יקבל ממני חשבון עם 10,000 דולר אמיתיים לגמרי. כמובן שנקנה מניות בסיכון של עשרות דולרים לכל כיוון והם יסחרו בליווי צמוד של אנליסט ובהתאם להמלצות שלנו. אבל זה לא מפחית מעוצמת הכיף והריגוש בתחום שאף אחד לא חשף בפניהם בעבר
היום בישראל, מעטים הם האנשים שכספם אינו מושקע באפיק זה או אחר של שוק ההון, בין אם דרך קופות הגמל, ביטוחי החיים וקרנות ההשתלמות. מטרת הקורס לחדד, כבר מגיל צעיר, את הידע בכל הנוגע למסחר בורסאי, לכללי שוק ההון ונתינת כלים להפיכת הצעירים למשקיעים חכמים יותר ובקיאים יותר. אין לי יומרה להפוך אותם לסוחרים אחרי הקורס הדבר העיקרי הוא שמדובר בשבוע של כיף, של ריגוש אמיתי, לקנות מניה, לראות אותה עולה, לראות איך אתה מרוויח – זה כיף לא נורמלי.
עניין ה10,000 דולר פחות הדהים אותי, כסוחר לשעבר אני יודע טוב מאוד שיש היום טכניקות ופקודות מסוימות בתוכנות המסחר שמגבילות אוטומטית את ההפסדים, ואם להיות כנה – אני גם חושב שרוב הילדים לא יפסידו כסף בכל מקרה, אינני מזלזל ביכולות ההדרכה של מאיר ברק, אבל אני בהחלט מודאג מהשימוש שלו במילים "כיף" ו"ריגוש אמיתי".
מי שרוצה ללמד ילדים בני 14 מסחר בבורסה, לא אמור להשתמש בז'רגון של מהמר, ומי שרוצה להטמיע בראשם של ילדים בני 14 שמסחר בבורסה זה "כיף" יכול באותה מידה לשלוח אותם לוגאס. גם שם דגנרטים מפסידים את הכסף – אבל לפחות יש חשפניות, ואתה שיכור.
נשתמע..
יותר מ
במיוחד אם אתה חלק מהבלוגוספירה הישראלית, כלי השיווק העומדים בפניך הם טיפה בים יחסית לאינספור אתרי התוכן-החברתי שבלוגר באנגלית יוכל להשתמש בהם כדי לקדם את הבלוג שלו. אין ספק שקל לאבד את התיאבון כשאנו משווים את מצבן של שתי הבלוגוספירות. (נכון לשנת 2009)
למה? כי לא הייתה לי תוכנית, ולא היו לי יעדים.
במקום עבודתי 
החלטתי לצאת מ
הרבה כבר נאמר סביב פרסומת ה"אחלה-בחלה" של סלקום; 